לא לחיפזון; לִמדו מן החילזון

למעט כמובן מקרים, של חיים ומוות (אמבולנס, כבאית, טיפול נמרץ וכד'), נדיר מאד הדבר, שמהירות תביא לתוצאות חיוביות במשהו. ברוב המקרים, החיפזון מן השטן.

קחו קריאה, למשל. יש המתגאים, בכסילותם הרבה, בקריאה מהירה כטיל. ואז אתה שואלם, על ספר, שקראו לפני כשנה, נניח – והם מתחילים, לחרבש קשקושים, כי כל עלילותיהם, של מאה ספרים שונים, שקראו בערך באותה התקופה, התבחבשו להן יחדיו במוחם, עד לבלי-הפרד: אין שום סיכוי, שיהיו מסוגלים לזכור, איזה פריט עלילתי, שייך היה, לאיזה ספר…

לעומת-זאת, כאשר קוראים לאט ובנחת, שוקעים בהרהורים עמוקים, על דבר כל משפט וכל מלה, הוגים בספירת-הברות ובמשקל-אותיות ומתייחסים לשפה, לעצם-השפה, כאל דבר, הראוי, מעצם-טבעו, לכבוד ולהעמקה, בהכרח גם זוכרים הכל, לעד.

או כל-מיני מרתונים וריצות. לְמה? לשם-מה לרוץ? שווייע שווייע, מה שלא תספיק מחר, יהיה שם גם מחרתיים, בעוד שבועיים, בעוד חדשיים ובעוד שנתיים – וממילא: אין שום-דבר בחיים, שראוי, בכלל, למהר למענו. נהפוך-הוא.

וכמו שהושר:

(ויש מסר חשוב במיוחד בסוף.)

בתודה,

החילזון.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s