מדוע חדלתי להיות קומוניסט

יש לדבר שתי סיבות: האחת כללית, השנייה ספציפית לישראל.

הסיבה הכללית – ראו, זה פשוט אינו הגיוני. המניפסט הקומוניסטי, פורסם ב-1848 = באותו זמן, בו פרצו המרידות הלאומיות והליברליות באירופה. במרוצת כל 169 השנים, שחלפו מאז = ובמיוחד במרוצת המאה העשרים – נעשו נסיונות רבים, ליישם התיאוריה הלכה למעשה, במקומות שונים בעולם. אז – נכון, בברה"מ סטאלין הרס הכל, הפך זאת, לאמצעי להשלטת רודנות אישית, המבוססת על פקידות מושחתת ואחרי מותו, כבר היה מאוחר, כנראה, מכדי לתקן ומלכתחילה, היו בהּ, במהפיכה הרוסית, שני פגמים מהותיים:

א' – התעלמות מכך, שמרקס עצמו אמר, שרוסיה אינה מוכנה, עדיין, למהפיכה; המרקסיזם נועד לארצות, שכבר חוו, את המהפיכה התעשייתית וניצבו בעיצומו, של השלב הבורגני-ליברלי, דוגמת גרמניה, בריטניה, צרפת והולנד, לא למונארכיות נחשלות, חשוכות וכושלות, כרוסיה הצארית. הוא נועד לעמים, שכבר הנהיגו דמוקרטיה פרלמנטארית ייצוגית ואמורים היו להרחיבהּ, באמצעות המרקסיזם (שדיבר על הצבעה לכל = זאת בניגוד גמור, כמובן, לנהוג במאה התשע-עשרה… – השתתפות כלל בני-האדם, בניהול המדינה ובכללי, על יותר ויותר דמוקרטיה, עם סיום שלב רודנות-ההמונים = שלב שהוא שגיאה מובנית, בעיניי, במרקסיזם כולו), בוודאי לא לאותם עמים, אשר הדמוקרטיה האחרונה שחוו, היתה בתקופת "מדינות"-השבטים ואילו מאז ייסוד הממלכות המסודרות הראשונות (=מקביל להתנצרות אליטותיהן, בסביבות המאה העשירית, שהעניקה לגיטימציה והכרה כללית, בקיום היחידה המדינית, מאת שאר הממלכות ימי-הביניימיות), נשלטו בידי שליט יחיד, או משפחה מלכותית וכלל לא ידעו, דמוקרטיה מהי.

ב' – חמור בהרבה מ-א': ביסוס המהפיכה, על ארץ אחת יחידה = גדולה ככל אשר תהיה – מה שחייב, כמובן, הצבת גדרות וחומות, בינהּ, לבין הארצות הבורגניות-קפיטליסטיות (על-מנת להגן עליה), זאת בסתירה מוחלטת, לקריאה הקומוניסטית לבטל כלל הגבולות! כלומר, מבחינה זו, כבר מראשיתו, המרקסיזם-לניניזם, למעשה, כלל וכלל אינו מרקסיזם!

כעת – עקב שני הכשלים הללו (כמו-גם עקב קיומו, של שלב "רודנות-ההמונים" במרקסיזם = שגיאה חמורה, מצד קארל מרקס!!), מה שקם, בפועל, בברה"מ, היה מונארכיה אריסטוקראטית אבסולוטיסטית חדשה, כאשר במקום הצאר = מזכ"ל המפלגה ובמקום האצילים = הפקידות הבכירה, בעוד שדיכוי-ההמונים, רק החריף (גם אם היתה, מעט יותר ניידות חברתית: התחנף מספיק, לבכירי המפלגה במחוז = והתקדם בחברה… קרי: תחת תגמול-הכישורים, תגמול-החנופה = שיטה מטומטמת להדהים, לכל הדעות, שכמובן הביאה, להתרסקותהּ הגמורה, של המערכת הנ"ל כולהּ; מקובלת עדיין בחד"ש, לדוגמא, ובכנופיות סובייטיות-במהותן דוגמתהּ).

חשוב גם לציין, שמשטרים, שטענו להיותם קומוניסטיים, קמו בבלקן ובסין = שוב: באותן ארצות, שכלל לא חוו, מעודן, את שלב הדמוקרטיה הבורגנית, המתועשת והליברלית (בארצות, שכן חוו שלב זה, היו המשטרים כפופים, לחלוטין, למוסקבה – ואם רק ניסו, לשנות מעט ולתקן, פה ושם = כמו באביב של פראג – מייד הגיעו, טנקי ברית-ורשה…) ומעבר לכך: גם במקרי ההתנתקות מברה"מ, עדיין נעשתה, התנתקות זו, אך ורק לאחר, שהשלטון ה"קומוניסטי", קיבל על עצמו את הסטאליניזם, בתורת "הקומוניזם האמיתי", לכאורה – ורק עשה בו שינויים.

יחד-עם-זאת, עדיין, שומה עלינו לשים לבנו לעובדה, שסין, אלבניה ויוגוסלביה התנתקו מברה"מ!! אז ביוגוסלביה, הביא הדבר, למעט יותר פתיחות, אך עדיין אין לומר, כמובן, שהיה זה משטר מרקסיסטי של-ממש… גם אם התקרב, אולי, מעט יותר, אל עבר האידיאל דנן. במקרים האחרים, אף שיכלו, למעשה, להנהיג שיטה אחרת, בפועל בחרו (בסין ועוד יותר מכך: באלבניה) בהחמרת-הדיכוי והעצמתו, לצד הסתגרות נוספת, מפני העולם!! כלומר: ככל שניסו, ללכת לכיוון מרקסיזם טהור יותר, רק התרחקו מרוחו יותר ובאלבניה, במיוחד, הביא הדבר, לחורבנו המוחלט של העם, בארבעים ושבע שנות טרור שלטוני מסוייט ופרנויה גוברת והולכת, מפני העולם החיצוני כולו. ושלא לדבר, כמובן, על שלטון מטורפי הח'מר-רוז' בקמבודיה…

קרי: בכל מקרה, בו הצליחו "מנהיגים קומוניסטיים" (כביכול) להתנתק ממוסקבה, המצב רק החמיר עוד והם התרחקו, יותר ויותר, מרוח-המרקסיזם: אלבניה של שנות השמונים, היתה נאמנה לרוח המרקסיזם, ממש כשם, שהכנסייה הקתולית בתקופת-האינקוויזיציה, היתה נאמנה, לרוח תורתו הפציפיסטית של ישו…

כעת – היו עוד נסיונות. של הקיבוצים בארצנו, למשל. אבל!! הקיבוצים הקיפו עצמם בגדרות ובשערים נעולים, סירבו לאפשר, ליוצאי-המעברות ולתושבי עיירות-הפיתוח, להיכנס לבריכה שלהם – ואם איזשהו ערבי, מן הכפר השכן, התקרב לגדר = ירו בו מייד… על קבלת חברים ערביים לקיבוצים, לא היה, כמובן, מה לדבר; אפילו יהודים "מזרחיים", התקבלו רק במשורה ותוך שדאגו, תמיד-תמיד, להבהיר להם, ש"אינכם באמת משלנו ולעולם, גם, לא תהיו, לא ממש… קיבלנו אתכם, אך ורק על-מנת לתרבת אתכם, אבל שווים אלינו, לא תהיו לעולם!!"

עמלי כל הארצות התאחדו!!!! = קרא המרקסיזם.

כן, "אפילו" ערבים!!

אה, "יש להם מנטאליות" שונה? וואללה.

לא, כי יהודי-אשכנז, כולם ללא יוצא-מן-הכלל, סוציאליסטים ואתאיסטים ונאורים ומה-לא… שהרי, לכל יהודי אשכנזי – ואפילו הוא זעיר-בורגני ושומר-מסורת!! – היה סיכוי גדול לאין-שיעור, להתקבל כחבר מן המניין, בכל קיבוץ בישראל ללא יוצא-מן-הכלל, מאשר לערבי, ממוצא נוצרי או מוסלמי או דרוזי, שהפך אתאיסט וכבר למד, את כל כתבי-מרקס, בעל-פה.

הרי, אפילו חד"ש, הינה מפלגה אפארטהיידיסטית, "שתי מפלגות לשני עמים", עם חומות ברורות מאד, בין דוברי-עברית, לדוברי-ערבית ואשר בטאוניה מפיצים, לעתים קרובות, מסרים סותרים: מסר א', בביטאון העברי ומסר ב', סותר ב-180 מעלות!!, בביטאון הערבי… בתל-אביב, מניפים חד"שניקים, לפעמים, את דגלי ישראל, משתתפים במצעד-הגאווה ונואמים, בלהט, בעד אתאיזם מוחלט; בחד"ש הערבית, לעומת זאת, מניפים דגלי פלשתין, תומכים בדיכוי נערות ערביות, בידי אחיהן השמרניים (הם קומוניסטים דגולים!! אבל, אוי ואבוי יהיה להּ, לאחותם הצעירה, אם תתחבר, יותר מדי, עם "יַהוּדִי"… יבואו ויקחוה בחזרה לכפר, בלי שום עניינים!! המרקסיסטים הדגולים…) וח"כ "קומוניסטי", שולח את ילדיו להתחנך, אצל הכנסייה הקתולית…

איך שיהיה, הנקודה שלי היא: במרוצת 169 שנה, לא נוסה הקומוניזם באמת, בשום מקום שהוא, על-פני כדור-הארץ, מעולם; ובכל מקום, בו טענו להנהגתו, בפועל כל אשר הונהג, היה חברה לאומנית, פרנואידית, קסנופובית ומתנשאת, שסגרה עצמהּ, מאחורי גדרות וחומות ודיכאה, בכל דרך וצורה, את כל אותם האומללים, אשר היו כפופים להּ, תוך הפצת תרבות, של שקרים, צביעות ושוחד.

בקומונות קטנות (או לא קומונות; גם סתם "קבוצות פעילים חברתיות/אנארכיסטיות/סביבתיות/אֶמּוֹ-איות) במקומות שונים, תמיד (ללא יוצא-מן-הכלל), מתהווה בהכרח התבנית, החוזרת על עצמהּ לעד, של פיהרר/גורו כריזמטי אחד (אשר שמו רוני ערמון, או רע פסטרנק, או אופירה גמליאל, או איזשהו שייגעץ מתועב אחר) = אשר, הוא אינו מנהיג אף-אחד, מה-פתאום!! חלילה!! הוא, בסך-הכל, רק עוד חבר אחד בקבוצה!! אבל, איכשהו, זה תמיד "תשאל את רוני, רוני יודע" – וכמובן: כל מי, שמעז לחלוק על רוני, לא חשוב במה, מייד מוצא-עצמו מודר מן ה"לופ", "חבריו" היקרים, מזדרזים לפנות לו עורף (אחרת ייחשדו, כמובן, גם הם, ב"היעדר נאמנות מספיקה", ל"ערכי-הקבוצה" = כלומר, לגורו) וסגניו הרוטוויילרים (דרור רשף, גיא ווסט…), של הגורו = שהוא, כמובן, איש-שלום פציפיסט… – דואגים, כבר, לעשות עבורו, את העבודה המלוכלכת, של השתלחויות בריוניות, סדיסטיות ואלימות, ב"גורם הבעייתי", עד שתקרה אחת, מבין האפשרויות הבאות:

א' – "חזרה בתשובה" מלאה ומוחלטת, של החבר הסורר והשתחוות, מצדו, לרגלי הגורו וכיבוד כל דבריו, מעתה ואילך

ב' – "הבנת-הרמזים", מצד הסורר הנ"ל והתחפפות וולונטארית מן הקבוצה

ג' – התאבדותו (ה"מצערת", כן. הם יַרְבּוּ לבכותו, התנינים…).

אז – חברותים,

כל הקטע הזה, אינו עובד ואינו יכול לעבוד. זה מנוגד, לחלוטין, לטבע-האדם, לטוב ולרע, נקודה!!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s