ובמחשבה שניה…

לא. מדינה אחת משותפת, לציונים ולפלשתינים, בוודאי לא תוכל לעבוד. זה לא היה בגדר-האפשר בתקופת-המנדט ועל-אחת-כמה-וכמה, שאינו בגדר-האפשר כיום.

שני העמים המטומטמים הללו, הרי, סתם יטבחו, אלו באלו, בכל הזדמנות אפשרית.

אין, מספיק לראות, עד כמה עמדותיהם היו ונותרו רחוקות, על-מנת להבין, עד כמה עצם המחשבה על שלום כאן, הינה בבחינת מקסם-שווא:

הציונים, מבקשים לשלוט בכל הארץ כולה, להתנחבל כחפצם ורק לתת לפלשתינים, איזשהו "מנהל עצמי" בופוצוואני, בו ישבו ה"ילידים" בבנטוסטאן שלהם, "ינהלו-עצמם", מדי-בקר, יחצו המחסומים, על-מנת לעבוד, כמשרתים נרצעים, בבתי-האדונים ומדי-ערב יחצום, בחזרה, לישון במכלאותיהם הגדולות.

מצד שני, הפלשתינים מבקשים למחוק כלל ההתנחבלויות ולקבל מדינה בכל השטחים, שנכבשו ב-1967, אך במקביל לכך לשוב, גם, לכל מקום ואתר, בו התגוררו סביהם ועל-ידי כך, ליצור מצב, בו מדינה אחת, היא פלשתינית טהורה לחלוטין מיהודים ואילו בשכנתהּ, קיים רוב פלשתיני קטן – ואז, לגרש כל היהודים לגמרי, לאחד, את שתי המדינות הפלשתיניות, לפלשתין הגדולה ונגמר.

"שלום" אליבא דציונים ו"שלום", אליבא דפלשתינים.

מזה ברור, גם, מה בדיוק אירע באוסלו: למול שתי עמדות כה בלתי-מתפשרות, למול תהום שכזו, בין שני הצדדים, חשבו הנורבגים, בתמימותם הסקנדינבית המרובה, נו, שיחתמו, בינתיים, על הסכם-ביניים מלא-חורים, יחיו כמה שנים בשלווה, בטח הרוחות יירגעו, יראו, עד כמה זה נעים ונחמד, לאכול חומוס יחד ויסכימו, בוודאי, לשקול פשרה…

הם לא באמת הכירו, את שני העמים הללו.

שום צד, לא זז מילימטר, מעמדותיו המקוריות.

משום-כך, אפילו יהפוך הקו הירוק, חלילה, לגבול שוב = תהיה משמעות-הדבר, בהכרח, גבול מחושמל ומבוצר, של גדרות, חומות, מגדלי-שמירה ועמדות-תצפית, רובים ותתי-מקלעים וטילים ותותחים ומיליוני מוקשים. בכל אחת משתי המדינות, יוחל גיוס-חובה לצבא, מגיל 14 עד 65 (כמו באריתריאה) וכל אחת מהן תדמה, יותר-מכל, לכלא צבאי שמור היטב ומאובטח, בו כלל התושבים, יחיו בצל פיקוח שלטוני מתמיד, על כל תנועותיהם והמראה הנפוץ ביותר, יהיה גדרות-תיל… משהו בין גטו ורשה לאושוויץ, כלומר.

מנגד, במדינה אחת, כל משפחה פלשתינית, שתבקש לשוב לביתהּ-מפעם, תיתקל במשפחה ציונית מקומית, המתגוררת בו (או בסמוך לו) עכשיו, יתפתחו מהלומות, כל צד יאחז, בדבר הקטלני ביותר, שרק ימצא לו בהישג-יד = והרי לנו לבנון/בוסניה/קונגו/רואנדה!!

והדרך האחת והיחידה, בהּ יוכל, בכלל, השלטון למנוע הדבר, תהיה להפוך, את כל המדינה כולהּ, לכלא צבאי שמור היטב ומאובטח, בו כלל התושבים, יחיו בצל פיקוח שלטוני מתמיד, על כל תנועותיהם והמראה הנפוץ ביותר, יהיה גדרות-תיל… משהו בין גטו ורשה לאושוויץ, כלומר.

אז זהו. נגמר העניין.

לציונות אין היתכנות. סתם, רעיון נעווה ורעות-רוח, של כמה יהודים אירופים מן התקופה הקולוניאליסטית, של שלהי המאה ה-19, בהּ המנטאליות היתה: לא טוב לך באירופה? קח נתח-אדמה, המיושב בבני-אדם לא-אירופים (=פחות-בני-אדם, כלומר; יצלחו בתור עבדים לאירופים, אך יש לוודא, תמיד, כי ידעו את מקומם) ותבע לך בעלות עליו!

אין להּ, כמובן, שום מקום שהוא בימינו.

אז – יש שתי אופציות:

האחת = זכות-שיבה (לפלשתינים לכאן), בתמורה לזכות-שיבה (ליהודים לארצות-פזורתם). במקרה כזה, צריך שיהיה ברור: חוזרים לאירופה, על-מנת להילחם על מקומנו! מאוקראינה עד לצרפת, הניאו-נאצים מזנקים מעלה-מעלה; וזה, רק כתגובה, לכמה רבבות בודדות, של פליטים… אבל! אם כלל היהודים ממוצא-אשכנזי (גם חצי- ורבע-אשכנזים) = מיליונים! – יבואו אליהם??

יישפך דם והרבה! עכשיו, אני, אישית, מעדיף לחיות באירופה בכל אופן, אינני סובל את ישראל, לא מבחינת היחס לעצים ולא מבחינת היחס לנודיסטים; אבל, גם מעבר לכך: אני, אישית, מעדיף לאין-שיעור, להילחם נגד ניאו-נאצים, מאשר להילחם נגד פלשתינים…

אבל – שיהיה ברור: ניאלץ לפלס את דרכנו, בהרבה מאד דם. של שני הצדדים כאחד.

השנייה (הנעימה לאין-שיעור, האמת!!) = למצוא איזשהו שטח-אדמה, שבאמת אינו מיושב (ולא סתם "אינו מיושב, לא ביהודים ולא בארים טהורים, כי כל השאר אינם באמת נחשבים"…) – או, לחילופין: מיושב בדלילות, בתושבים, שיאותו לקבלנו (תמורת סכום הולם) ולקבלם בתוכנו, כאזרחים מלאים לכל דבר ועניין, כדבר מובן-מאליו – ולקנותו, בכסף שהסעודים וחבריהם ישלמו לנו, על-מנת שנפנה, סוף-כל-סוף, את "פלשתין הקדושה" שלהם.

נחיה במדינה שפויה, ללא דת וללא "מקומות קדושים", נתחתן עם מי שבא לנו, יום-המנוחה, יהיה נושא חברתי ולא דתי, לא נצטרך, להגן על כל דרישה מובנת-מאליה (תחבורה בשבת, נישואים אזרחיים ומה-לא), אל-מול נביחות "אבל זאת מדינה יהודית!! אחרת למה אתה כאן?!??" לא נצטרך, שום מאבטחים, בכניסה לקניונים… נוכל ליהנות, סוף-כל-סוף, מחיים בריאים ושפויים, ללא כל הבולשיט הנורא הזה, של "שלום או שטחים"?

פשוט, פשוט לחיות. סוף-כל-סוף. פשוט מאד לחיות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s