חדשות….חדשות….חדשות….חדשות…

בעיות בפייסבוק הביאו, דה-פקטו, למחיקתו. מקווה למצוא איזושהי עבודה בקרוב, בנותי-הברית מסייעותים. עדיין ערפול בחזית הצפון-מערבית, עתיד בלתי-ברור. העותק האחרון של "נעורים" נמסר ל"מילתא" (רחוב יעקב 26), אינשאללה יימכר. מחר: המשך טיפול-השורש. אמש: כאבי-גב.

ולחדשות בהרחבה. במסגרת מעלליו הנבזיים, של השייגעץ ההוא צוקרברג, העלים הוא לי הפרופיל, מסיבה בלתי-ידועה. לי נמאסו, כבר, כל המשחקים המגעילים שלו ומבחינתי, הפייסבוק אינו קיים עוד, נקודה.

עקב המשבר הכלכלי והצנע, עליו הוכרז שלשום, שבתי להפיץ פרטיי, בתקווה לקבל – ובכן, משהו, בין שכפרילנס ובין שבתור שכיר. נראה, למותר לציין, שלחושך נסיון-העבר, בפירוש אינני אופטימי.

הערפול בחזית הצפון-מערבית נמשך, עדיין אין ידיעות.

שלשום מסרתי ל"מילתא" העותק האחרון מ"נעורים", למכירה תמורת 72 ש"ח; נראה, אינשאללה יימכר. אולי, אם תהיה דרישה, ייאותו אילושהן הוצאות, להוציאו, סוף-כל-סוף, בצורה מסודרת.

היה לי, לפני שהתעוררתי הבקר, חלום מוזר! אני יושב במעין כסא-בר, הרבה יותר-מדי גבוה, בחדר, שקצת מזכיר את חדרנו, שלי ושל אחי הקטן (שאז, עוד היה הגון ואינטליגנטי) בביל"ו, נוכחים גם חבריו מאז = שהיום, כמובן, כבר מבוגרים, בני שלושים וארבע, שלושים וחמש… אבל, בראשי, הם עדיין ילדים קטנים, אז כך הופיעו = גם הם, גם הוא. אחד מהם מנסה, באמצעות כרית, להפילני לאחור (גובה של קומה שלמה!) ואנו גוערים בו. חתלתולה משחקת ומשתוללת. טוב נו, כל זאת, ניתן למצוא, במשהו, בו צפיתי אמש; לא צריך להתרגש.

מה שכן, אח"כ עובר החלום, איכשהו, לאיזור רחוב אחד העם – עם כל העבודות הארורות ההן שם (העבודות, מן-הסתם, נחוצות; הטבח המזעזע, במרבית עצי-המקום ופרחיו, לא!! זה כל-כך מרגיז אותי, מדי עברי שם). איך שיהיה, בחלום, אני שם עם עוד כמה אנשים, ביניהם יהושע רוזין ואחד האנשים, מציע לי פירות מגינתו (הוא גר שם, מול הבניין, בו אני מתגורר: בחלום, כנראה, אני גר באחד העם 25 = בניין ר"צ מפעם ו"כבס-נא", בשנים המאוחרות יותר – ואילו הוא, בבית פרטי ממול = במקום, בו במציאות, יש איזשהו בית-כנסת, משהו של דוסים). אני מסכים, בשמחה – יש לו אילושהם פירות אקזוטיים, שמימיי לא שמעתי את שמעם – והוא חוזר ומביא לי, איזשהו ארטיק שוקולד מוזר, שגם נגסו בו כבר. הזוי. איך שיהיה, זה לפנות-ערב ואני יודע, שבעצם, היינו אמורים כולנו להימצא, בסניף מר"צ בפסאז' חרל"פ למעלה, לאיזשהו דיון, מפגש, עם איזשהו פרופסור, או ח"כ (או כה), אך אני בוחר, שלא ללכת, אלא להישאר איתם ואנו הולכים, במקום זאת, מזרחה – ואיפשהו, במקום הרבבסקי או בר-שאול, יש מדרגות, היורדות (כנראה) לאיזושהי תחנת-מטרו ויהושע ניצב מאחוריי ודוחפני מטה! (על גבי תרמיל) אני מעיר לו ואנו מתחלפים.

אינני מבין, מה חלומות אלו אומרים. אולי, פשוט, פרשנות תת-מודעת, לכאבי-הגב מאמש (שעדיין לא חלפו לחלוטין – נתפס לי השריר שם בצורה רצינית), אולי משהו נוסף… אין לי שום מושג.

עד כאן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s