העזה במגמות-הסיפור בן-ימינו

לעיני כל המתבונן, ביצירת הדור האחרון (או שמא, הדורותיים האחרוניים), בהשוואה ליצירת כל קודמיו, בולט מייד הבדל אחד מהותי ביותר: מושג הסִּפֵּר, הנראטיב הסובייקטיבי, ההולך וכובש לו מקום מרכזי, בתרבות-האדם: ההבנה, שלכל סיפור שהוא, יש יותר מצד אחד.
הדבר בא לידי-ביטוי בשני אופנים: האחד, הרצון לספר, מחדש, סיפורים מוכרים, אבל עם טוויסט: להציג, דווקא, את עמדת הצד ה"מושמץ": איזה סיפור, עשויה האם החורגת, המכשפה הרעה, לספר? איזו סנגוריה תלמד על עצמהּ, סבתםן המתאכזרת, של כריס וקאתי? מה אם הענק, בעצם, היה טוב – ובאיזה אור, אם אמנם כן, יעמיד הדבר את ג'ק?
האופן השני, המיוחד (לדעתי) לספרות תקופתנו, הוא הכנסת מספר קולות שונים, לתוך אותו סיפור: ניתן לראות סימנים מוקדמים לכך, למשל, אצל גלילה רון-פדר, שהעניקה קול גם לציון, גם לניר ובהמשך, גם לבתיה; אולם, בשלב זה, עדיין מדברים אנו, על ספרים שונים, סדרות שונות, במסגרת סדרת-אם משותפת אחת.
אבל, לפחות מאז "קופסא שחורה" לעמוס עוז (אישית, אינני מכיר דוגמאות מוקדמות יותר) – אשר ראה אור, כבר, בשנות השבעים – אנו פוגשים, בתכיפות גדלה במהירות, בתופעה חדשה: מעבר, ממספר אחד לאחר במעבר בין פרקים שונים, בתוך אותו הספר או אף קטעים שונים, בתוך אותו הפרק! בספר "אשת אל-המטבח" לאיימי טאן, אשר ראה אור ב-1990, דמות-המספרת היא הבת, בשני הפרקים הראשונים ואז, בפתאומיות חדה, עובר, שרביט-המספר, לידי-אמהּ.
מאז שלהי שנות התשעים, לעומת-זאת, כבר הופך הדבר, לתופעה נפוצה: ב"סוד כמוס" לדיאנה ו'איין ג'ונס, כתובים מרבית הפרקים, מנקודת-מבטו של המגיד רופרט, חלקם = מנקודת-מבטהּ, של מארי מלורי ואילו סוף-הדבר, מנקודת-מבטו של ניק; המשכו, "מזימת המרלין", מחולק, שווה בשווה, בין ניק לרודי. ב"כלה המתחזה" לננסי ריצ'לר, עוברת העלילה לסירוגין, בין מספר כל-יודע לבין הדמות רות, המספרת בגוף ראשון. גם ב"רסיס של כוכב" ליסמין וגנר (אותו התכבדתי לערוך), עוברת העלילה לסירוגין, גם בין קטעים בתוך אותו הפרק עצמו, בין המספר בגוף ראשון – החייזר הבלאנקוגי בליק – למספר כל-יודע, ולסיום: גם אצלי, בדואולוגיית "שחרור הנפש" וב"אהבה משפחתית", עוברת העלילה, הלוך ושוב, בין מספר כל-יודע – לדמות (במקרה, של "אהבה משפחתית": הנערה הלסבית אביגיל), או דמויות, המתארות האירועים, מנקודת-מבטן.
למעשה, הדבר הפך נפוץ כל-כך, עד שכיום, בהיתקלנו בספר, הכתוב כל-כולו מאותה נקודת-מבט, נראה לנו הדבר משונה, מוזר ומיושן, בלתי-מתאים, למעשה, לזמננו. וטוב שכך: מספר נקודות-מבט שונות, מעשירות העלילה והופכות אותהּ, לרב-מימדית ועמוקה הרבה הרבה יותר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s