בשום-פנים-ואופן אינני הומניסט

בעוד שבהחלט אני אוהב מאד, את חבריי האישיים ודואג להםן תמיד, בכל הנוגע לזרותים למיניהםן, בשום-פנים-ואופן *אינני* "הומניסט", או "אוהב אדם" ברררר. למען-האמת, א/נשים, המצהירותים על-עצמםן בתור "אוהבי-אדם", גורמותים לי, לבחילה עזה. אני דואג לכל שאר היצורים וממש-ממש לא לזן הביולוגי, שאינו מוכשר לשום-דבר שהוא עלי-אדמות, מלבד לרצוח אותם בהמונים – ואני תָּמִיד מוצא שיחה עם חתול, עורב, או חילזון, בתור חוויה אינטלקטואלית מספקת לאין-שיעור יותר, מאשר עם 96% (לפחות!!) מכלל בנותי-האדם. וכמובן, אני מחפש מישהי, המרגישה כמוני, בעניין זה…