הסיפור על הגירתי הראשונה(?) לרפובליקה הצ'כית – חלק רביעי: בָּצַ'לְקִי The Story of my First(?) Migration to the Czech Republic – Part Four: Bačalky

(אני מתנצל בזאת, על איכות התמונות, בפרק זה ובבאים אחריו – כל התמונות כאן, צולמו ביומי האחרון שם, יום ד' ה-16 במאי 2018, בטלפון נוקיה פשוט וזול, אשר למרבה-הצער, אינו מתקרב באיכותו, לאיכות הנוקיה סי-2 הישן והמצויין שלי, מנוחתו-עדן.)

בבקר יום ראשון, ה-22 באפריל 2018, באתי, לראשונה, לבָצַ'לְקִי – כפר קטן, בלב האיזור הכפרי של בוהמיה, כ-25 ק"מ מזרחית למְלַדַּה-בּוֹלֶסְלַב וכ-6 ק"מ, מערבית ללִיבַּאן'.

סיום ענייני בפנסיון "טלפון"… נניח לזה. הסיפור אינו מוסיף כבוד, לא לו ולא לי, ומוטב להתעלם ממנו. ובכל מקרה: בערך בשעה תשע, כמוסכם, הגיעו אלנה ארנהם ובעלהּ במכוניתםן, לאספני מ"טלפון" והסיעוני, על כל מטעני, אליהםן (הדבר היה הכרחי, כי אין שום אוטובוסים לבצ'לקי בסופ"ש – קרי: לא בשבת ולא בראשון).

(I apologize about the quality of the pics, both in this chapter and the next ones – all pics here, were taken during my very last day there, Wednesday the 16th of May 2018, with a simple and cheap Nokia mobile phone, which camera, unfortunately, is NOWHERE as fine, as the quality of my EXCELLENT Nokia C2, May It Rest in Peace.)

On Sunday Morning, the 22nd of April 2018, I came, for the first time EVER, to the Village of Bačalky = a small village, on the Heart of the Bohemian Countryside, about 25 KM East of Mladá Boleslav and about 6 KM West of Libań.

Finishing my stay at "Pension Telephone"… let's just leave it. That story doesn't add dignity to neither side, and is best forgotten. However: about 9 AM, as agreed, Alena Arnham and her husband came in their car to pick me up me (it was essential, since there are no buses to Bačalky during the weekend: not on Saturday, nor on Sunday).

סביבת הכפר בצ'לקי, היא אולי היפה ביותר, בהּ ביקרתי מימי: שדות נרחבים… יערות עבותים… הכל ירוק ונהדר. ובין יערות ושדות, מתפתל הכביש הצר, כביש דו-סטרי, ברוחב של חד, עם שוליים צרים… חִשבו על הכבישים המפחידים ביותר בגליל; זה די-דומה (רק לא בגבהים כאלה – גג גבעות נמוכות, לא מעבר). נהדר ויפהפה – אבל, לשום ישראלי, לא הייתי מציע, כמובן, לנסות ולנהוג שם! לצ'כים זה טבעי, הם נולדו לזה; אנחנו לא.

The area of Bačalky, may be THE Most Beautiful, I have EVER visited: wide fields… dense Forests… Everything is Green and Marvellous. And, between Forests and fields, crawls the narrow village road, a two-lanes road, in the width of merely one, with just the very narrow of edges… think of the narrowest village roads you know. Beautiful and Grand – but, unless, like them, you were born in such an area, don't EVER try to drive there!! For the Czechs it is natural, they were born to that.

להלן התמונות, שצילמתי בצהרי יום רביעי, ה-16 במאי, בנסיעתי, באבטובוס, בחזרה ממלאדה-בולסלאב לבצ'לקי בפעם האחרונה (לאחר שכבר החלטתי לעזוב) – ואני מתנצל, שוב, על איכותן הנמוכה:

Here are the photos I took during my very last bus-ride, back from Mladá Boleslav to Bačalky, on Wednesday the 16th of May (after I have already decided to leave) – and, once again, I apologize for their low quality:

ה ד ר ך

בסגול = נתיב-האבטובוס דנן. In Violet: the said bus' route.

Photo0001_NEW

בקניון "בּוֹנְדִּי", אשר לצד תחנת-האבטובוסים המרכזית במלאדה-בולסלאב, עם הגב לתחנה – ממול ניתן לראות, את שלטיו הצהובים, של סופרמרקט "בִּילָּה".

Photo0002_NEW

מכאן יוצא האבטובוס לליבאן' (העובר, גם, דרך בצ'לקי).

Photo0005_NEW

Photo0006_NEW

בניין במלאדה-בולסלאב.

הסיבוב שליד מרכז-הקניות "אולימפיה", ביציאה המזרחית ממלאדה-בולסלאב:

Photo0007_NEW

Photo0008_NEW

המשך הכביש = כביש מלאדה-בולסלאב -> יִיצִ'ין:

Photo0010_NEW

Photo0012_NEW

Photo0014_NEW

Photo0015_NEW

Photo0018_NEW

Photo0021_NEW

Photo0022_NEW

Photo0023_NEW

Photo0024_NEW

Photo0026_NEW

Photo0027_NEW

Photo0028_NEW

Photo0032_NEW

כאן יש פיצריה – אין לי מושג, מהי איכותהּ, לא יצא לי לנסות.

Photo0033_NEW

בכפר סֻכּוֹרַדִּי: הסיבוב לכיוון ליבאן' = וכל הכפרים בדרך. 🙂 {מאוהב} The turning towards Libań = and all the villages along the way. 🙂 {InLove}

בין סֻכּוֹרַדִּי לדְּלוֹּהַא-לְהוֹטָה:

Photo0034_NEW

Photo0035_NEW

Photo0037_NEW

Photo0038_NEW

תחנת הרכבת, של הכפר דְּלוֹּהַא-לְהוֹטָה.

דְּלוֹּהַא-לְהוֹטָה:

Photo0040_NEW

Photo0041_NEW

Photo0042_NEW

Photo0044_NEW

Photo0045_NEW

בית מספר 82, בכפר דְּלוֹּהַא-לְהוֹטָה = יפהפה במיוחד!! House number 82, at the village of Dlouhá Lhota = ESPECIALLY Beautiful!!

בין הכפר דְּלוֹּהַא-לְהוֹטָה לכפר פֵּטְקוֹבִי:

Photo0046_NEW

Photo0047_NEW

Photo0048_NEW

פֵּטְקוֹבִי:

Photo0049_NEW

Photo0050_NEW

תחנת-האבטובוס ובית-המועצה, של הכפר הזעיר פֵּטְקוֹבִי

Photo0051_NEW

בין הכפר פֵּטְקוֹבִי לכפר המושלם זִ'יטוֹנִיצֶה:

Photo0054_NEW

Photo0055_NEW

Photo0056_NEW

מגיעותים לכפר המושלם זִ'יטוֹנִיצֶה:

Photo0058_NEW

Photo0059_NEW

Photo0060_NEW

Photo0061_NEW

אגם קטן – ומולו אחת משתי תחנות-האבטובוס של זִ'יטוֹנִיצֶה:

Photo0062_NEW

Photo0063_NEW

בין הכפר זִ'יטוֹנִיצֶה לכפר דּוֹמוֹּסְנִיצֶה:

Photo0064_NEW

Photo0065_NEW

Photo0066_NEW

Photo0068_NEW

Photo0069_NEW

Photo0069_NEW

בין הכפר דּוֹמוֹּסְנִיצֶה לכפר וֵסֵלִיצֶה:

Photo0070_NEW

Photo0072_NEW

Photo0074_NEW

עיקולים חדים במיוחד, בקרבת וֵסֵלִיצֶה:

Photo0076_NEW

Photo0077_NEW

אחת משתי תחנות-האבטובוס, אשר בכפר וֵסֵלִיצֶה:

Photo0081_NEW

Photo0082_NEW

בין הכפר וֵסֵלִיצֶה והכפר בָּצַ'לְקִי:

Photo0083_NEW

Photo0085_NEW

Photo0088_NEW

Photo0089_NEW

תחנת-האבטובוס הראשונה של בצ'לקי = הקרובה ביותר אלי:

Bačalky's first bus-stop, the nearest to my place there:

Photo0090_NEW

אגב, בצ'כית: זסטאבקה = תחנה קטנה, מקומית, בהּ עוצר/ת האוטובוס/רכבת, אם יש להםן סיבה לכך, stop; סטאניצה = תחנה גדולה, מצויידת, עם חנויות בדרך-כלל, שם עוצרים בכל מקרה, station.

Photo0091_NEW

מן התחנה – מבט להמשך הדרך; בקצה, עוד רואותים את האבטובוס מתרחק, במורד-הרחוב. From the bus-stop – a look down the road; at its edge, you can still see the bus driving away.

Photo0092_NEW

בית מול התחנה A house in front of the stop, across the road

Photo0093_NEW

מול התחנה = שם עולותים לאבטובוס, בכיוון השני: אל מלאדה-בולסלאב. תחנה, שתשחק תפקיד משעשע, בתחילת הפרק הבא, התכוננו. 🙂 Across the road from the bus-stop = from there you take the bus to the other direction: To MB. A stop, that is to play an amusing part at the beginning of the next episode, get ready. 🙂

Photo0097_NEW

מבט להמשך הדרך מצדהּ השני A look down the road from its other side

Photo0094_NEW

התחנה מצדהּ השני של הדרך The bus-stop from across the road

Photo0095_NEW

מן הנקודה הנ"ל (התחנה אל מלאדה-בולסלאב): ביתן-התחנה, בית סמוך והשדה הקטן שביניהםן. From the above-mentioned point (the place to catch the bus to MB): the bus-stop's hut, a nearby house and the small field in between

השדה הקטן שביניהםן The small field in between:

Photo0096_NEW

Photo0099_NEW

מצד שמאל = שביל כבוש בעשב, המשמש קיצור-דרך, בין התחנה לבתים, ברחוב המקביל. On the left-hand side = a lane in the grass, which can be used for a short-cut, between the bus-stop and the parallel street

Photo0098_NEW

בריכה בשדה הקטן ומעבר להּ: באר (כן, באר!! פעילה!!). A pond in the small field and beyond it: an ACTIVE(!!) well!!

Photo0102_NEW

השדה הקטן מצדו השני; משמאל למעלה התחנה. The small field from its other side; in the upper left, you can see the bus-stop.

Photo0101_NEW

מאותה נקודה: הרחוב המקביל, הקטן – ובקצה: ביתי שם. 🙂 From the same spot: the small parallel street – and, by the end: my Home there. 🙂

Photo0104_NEW

מגיע הביתה 🙂 Getting Home 🙂

אלנה מדברת קצת אנגלית בסיסית; בעלהּ – צ'כית בלבד. אבל הסתדרנו. יחידת-הדיור שלהםן (בבית מספר 41), אותהּ השכירו לי, היתה יפהפייה ונעימה מאד, בגודל בן כשלושים מטרים רבועים, לצד חצרםן הירוקה, רחבת-הידיים. מעבר לדרך צרה, שכן חלק נוסף של החצר, עם בריכה (אגם טבעי זעיר), בהּ התגוררו דגי-זהב וצפרדעים.

Alena speaks some basic English; her husband – only Czech. But, we've managed. Their small apartment (at house number 41), which they rented me, was very pretty and cozy, at the size of about 30 square meters, next to their Green, wide yard. Beyond a narrow road, lies yet another part of the yard, with a small pond, which is Home for gold-fish and frogs.

Photo0105_NEW

הבית מספר 41. מימין = ביתםן, משמאל = היחידה, בהּ התגוררתי. 🙂 The House number 41. On the right: their Home. On the left: Mine. 🙂

Photo0107_NEW

Photo0108_NEW

Photo0109_NEW

Photo0112_NEW

הבית מצדו השני The House from its other side

Photo0111_NEW

הבריכה The pond

ומן הבית עצמו And from the house itself:

Photo0113_NEW

החצר מבעד לדלת-המטבח The back yard through the kitchen-door

Photo0115_NEW

מיטתי My bed

ומחלון חדר-שנתי From my bedroom-window:

Photo0117_NEW

Photo0118_NEW

Photo0119_NEW

יוצא אל החצר והולך, אל הבריכה הטבעית הקטנה: Going out to the back-yard and to the small natural pond:

ובמשך 25 יום, התגוררתי שם. היה נחמד מאד ונעים בהחלט, למעט העובדה, שמלבד טיולים (מענגים ביותר) ביערות, לא היה, בכלל, מה לעשות שם: אין בבצ'לקי, לא חנויות ולא מסעדות, לא בית-קפה ולא ספריה (למעט הספרים, המצויים בביתן תחנת-האבטובוס הנ"ל, להנאת-הנוסעותים הממתינותים שם – כולם בצ'כית, כמובן).

פאב יש שם (אולי, בצ'כיה, קיים איזשהו חוק, כזה או אחר, המחייב כל מקום-יישוב, לקיים מקום, בו יוכלו התושבותים, לשתות בירה להנאתםן?), פתוח מספר שעות מדי-יום אחה"צ ~ לפנות-ערב, באחד מחדרי ביתן מועצת-הכפר, השוכן ברחובו הראשי של הכפר, בערך באמצע הדרך, בין תחנת-האבטובוס הראשונה (שאת תמונתהּ ראיתםן כאן, הקרובה ביותר, למקום-מגורי שם), לזו השניה (השוכנת בפתח-היער). בימים הראשונים, תהיתי – אולי אבוא, אשב שם… אולי יש בארמנית חתיכית וחמודה… מי יודע…

אז אחה"צ אחד, אכן באתי וישבתי שם. הבארמנית החמודה, התגלתה כסבתא-רבתא, כבת שמונים והרבה – וכך, גם, מרבית לקוחותיה. האווירה הכללית, אם-כן, בחדר-הפאב דנן, היתה "קסומה", ממש כזו, שבאולם-הלובי של בית-האבות, הסמוך למקום-מגוריכםן; רק נקודת-עניין אחת, היתה שם:

הטלוויזיה דלקה, על "ערוץ 1" של הטלוויזיה הצ'כית. הבטתי – ולא האמנתי למראה-עיני:
בטלוויזיה, מול עיני, בצ'כית צחה, שודרה תכנית "פיצוחים"!! 😀

אשכרה, השעשועון הטלוויזיוני הישראלי מן האייטיז, עם שוש עטרי – בגרסה צ'כית!!

לאחר-מכן התברר לי, שבערוץ הזה, קיימות שתי גרסאות, לשעשועון דנן: אחת למבוגרים ואחת לילדים. מי היה מאמין.

מה נפלאו מעשי אלהי-הטלוויזיון…

And so, for 25 days, I had lived there. It was very nice and pleasant, except for the fact, that – save (VERY pleasant and highly emotionally satisfying) hiking through the Woods, there was absolutely nothing there to do: since Bačalky has no shops, no restaurants, no Cafés and (except for the Books at the bus-stop's hut, all in Czech of course) no Library.

It does have a Pub (perhaps the Czech Republic has a law, making it obligatory for each and every human-settlement to supply for a place, where the local inhabitants can drink beer?), open for a few hours every Afternoon ~ early evening, at one of the village council tiny building's rooms, at about the middle of the way between the two bus-stops, on the village's main road. During the first few days I had been wondering, perhaps I would go and sit there, perhaps there's a cute bartending girl… who knows…

So, one Afternoon, I indeed came there. The cute bartender, turned out to be in her advanced eighties, and so were most of her customers. The atmosphere was as "charming", as that of an elderly home's lobby and, in fact, had only one single point of interest:

The TV was on the Czech TV's first channel. I took a look – and did not believe my eyes:

Right there in front of my eyes, purely in Czech, did I see a remake of a 1980's Israeli Educational TV's game!!

Later I found out, the Czech TV does actually have TWO versions of it – one for adults, and one for kids. Who would have believed.

השגרה הרגילה לחיי בבצ'לקי, היתה: קם מוקדם, כרגיל, ב-6:42 תופס האבטובוס, בתחנה הנ"ל ונוסע למלאדה-בולסלאב, בשמונה הספריה שלנו נפתחת, נכנס ומתיישב אל האינטרנט שם, לפייסבוק, דואלים, חיפושי-דירה ועוד… לפעמים, גם, נפגש לשיחת-עבודה עם ל., או מכין, את אחד השיעורים הבאים. אחר-כך מסתובב קצת במ"ב, עושה קניות (בדרך-כלל ב"בילה" שבבונדי, לפעמים ב"קאופלנד", אשר לצד האצטדיון = שם יש הרבה יותר מוצרים טבעוניים, במקרר מיוחד), נוסע בחזרה הביתה לבצ'לקי ושם מכין אוכל, קורא, מטייל, לומד (או מנסה ללמוד…) צ'כית מן הספר, מנקד, את דפי השיעורים הבאים… הרביתי, כמובן, להאזין לרדיו ("צֵ'סְקִי רוֹזְהְלַס, דִּי-דּוּר; קְלַסִּיצְקֶה הוּדְּבָּה, דִּיגִּיטַלְנִי קְוַאלִיטֵט"; מומלץ בחום!!) ולצפות בטלוויזיה, לתרגול הצ'כית – אני זוכר, צפיתי בערוץ 1, של הטלוויזיה הצ'כית ופתאום ראיתי איזושהי דרמה, עם כמה נערות בבית-ספר, המחזיקות שטרות-כסף בידיהן, של עשר קרונות. ולא הבנתי, איך שטר של עשר קרונות, הרי זה מטבע – רגע, מה אלה כל הסמלים הסובייטיים הללו, על הקירות…

כך הכרתי, את הסדרה הנפלאה "וִיפְּרַבְיֶי" (פירוש-השם, בפשטות: "סיפור"), המגוללת את תולדות משפחה אחת, בין השנים 1964, ל-1996 ובדיוק התמזל מזלי, "ליפול" על הפרקים, שתיארו את 1989, שהיו עשויים מדהים!!

בהזדמנות אחרת, להבדיל!!, לצערי הרב יצא לי, במקרה, לצפות בחלק הראשון, של… תחרות-האשפה, המכונה "אירוויזיון". שירים בודדים, היו נחמדים; אבל – הצ'כי, הקרואטי, או הישראלי…

ח – צ י – ל ו ! ! ! !

אזניים ועיניים, י ח ד י ו תצילנה!!!!!!!!!!!!!!!!

הכנתי אז רשימה, שתיארה, מה דעתי עליהם; הנה:

אזרבייג'אן: לו רק היתה שרה באזרית, היה מושלם.
איסלנד: אפשר לתת מינוס?
אלבניה: כֵּן!!!!
בלגיה: איזו פצצה אלֹהית!!!! (נו, בלגיה ואירוויזיון; הגיוני)
צ'כיה: איכס!!!! הקאתי.
ליטא: מתוקה אמיתית!!!! אהבתי. חבל, שלא בליטאית.
ישראל: מי לעזאזל שלח, את החפץ החשוד המחריד הזה לאירוויזיון???? לעצור ולחקור.
בלרוס: קשקוש חסר-דמיון.
אסטוניה: מרשים ביותר!! אהבתי.
בולגריה: מה זה זה??? LOL
מקדוניה: פחחחחח
קרואטיה: you make me SICK.
אוסטריה: איום.
יוון: אחד הטובים.
פינלנד: פחחחח. חולת-נפש.
ארמניה: מבחיל ודוחה במיוחד!!
שווייץ: נחמד!! אהבתי. אחלה פצצה.
אירלנד: סתמי. לך תמכור תירס.
קפריסין: זבל.
ולסיכום:
Estonia: 4 points
Azerbaijan: 5 points
Belgium: 6 points
Greece: 7 points
Switzerland: 8 points
Albania: 10 points
and Lithuania: 12 points. Lituanie: 12 points.

על-כל-פנים, מששמעתי, מי אשכרה זכתה, בפסטיבל שירי-הדיכאון דנן ("למה למה למה? ככה ככה ככה!"), נשבעתי, שאני, לזוועה הטלוויזיונית הזאת, יותר לא מתקרב!! הכי אין חצב בעולם!! בע.

The usual routine of my Life in Bačalky: getting up early, as usual, catching the 6:42 bus, at the above-mentioned bus-stop and going to Mladá Boleslav, our Library, is opened at 8, getting in and sitting to the Internet at the computers there, for facebook, emails, apartment-searches… sometimes, also meeting L. to discuss work, or preparing a new Hebrew-lesson. Later strolling around a bit in MB, buying groceries (usually at Bondy's "Billa", sometimes at "Kaufland" by the Stadion (who have lots more Great Vegan stuff, at a special fridge), going back home to Bačalky and there cooking, eating, reading, hiking, studying (or, at least: TRYING to learn…) Czech from my study-Book, dotting the next Hebrew Lessons' pages… as well as listening to the Radio a lot ("Český Rozhlás, D-Dur; Klassické Hudba, digitalni kvalitet"; HIGHLY recommended!!) and watching TV, to exercise my Czech – one evening, I sat and watched Czech TV's channel 1 and happened to watch a drama, with some school-Girls holding bank-notes of ten kronas, and could not understand – it's only a coin, wait, what are all those sovjet-symbles on the wall…

This is how I came to discover the MARVELOUS TV-Series "Vyprávěj", which tells the Story of one Czech Family, from 1964 till 1996, and just happened to see the Episodes about 1989, which were AMAZINGLY done!!

On another occasion, I had had a totally DIFFERENT experience, when UNFORTUNATELY I came to watch the garbage-contest, commonly reffered to as the "eurovision". Some songs were nice, but the israeli, the czech, or the croat – – –

H E L P ! ! ! ! ! ! ! !

An inhuman torture, for BOTH ears and eyes!!!!!

I made a list then, describing EXACTLY, what did I think, of each and every single one of them:

Azerbaijan: Had she only sang in Azer, it would have been PERFECT.
Iceland: Is there a "minus points" vote?
Albania: YES!!!!
Belgium: What a MEGA-Babe!!!! (Well, Belgium and eurovision. Makes sense)
The czech respublicum: YUCK!! Positively revolting.
Lithuania: A Real Sweet-Heart!!!! Loved it. Pity it wasn't in Lithuanian.
israhell: WHO THE BLOODY FUCK SENT THAT SUSPECTED OBJECT THERE?!?? Investigate AND persecute AT ONCE!!!!
Belarus: A pointless rubble.
Estonia: VERY Impressive!! Loved it.
Bulgaria: What the bloody hell IS that??? LOL
Macedonia: Phhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhh
Hrvatska: You make me SICK.
austria: HORRIBLE.
Greece: One of the best.
Finland: Phhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhhh. What she needs, is a psychiatric help.
Armenia: DISGUSTING!!!!!
Switzerland: Nice!! Loved it. A REAL Babe.
Ireland: Totally pointless. Go sell corn.
shmyprus: Garbage.
And, to summarize:
Estonia: 4 points
Azerbaijan: 5 points
Belgium: 6 points
Greece: 7 points
Switzerland: 8 points
Albania: 10 points
and Lithuania: 12 points. Lituanie: 12 points.

However, when I have heard, who actually WON that double HORROR picture show, I SWORE, that THAT major atrocity I shall NEVER watch again. Brrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrrr

ובכל מקרה, השגרה המענגת ביותר עבורי היתה, כמובן, בימי שישי.

גם בימי חמישי, כמובן, לימדתי להנאתי, אולם קבוצת הבקר, הלכה והצטמצמה – אחד עבר, לקבוצת שישי אחה"צ, אחר נאלץ לעזוב, עקב אילוצי לוח-זמנים, אחר סתם עזב… עד שבאחת הפעמים – נדמה לי, שב-3 במאי? – נותרתי עם תלמיד אחד. וכשב-10 במאי, שוב, הגיע רק התלמיד האחד הזה, סיכמנו, שיעבור, גם הוא, לקבוצת שישי אחה"צ – ודי.

אבל, בשישי, היתה לי קבוצה ממשית.

להפתעתי, אגב, עם האותיות ואפילו עם הצלילים (הגרוניים!!), דווקא לא היתה לרובםן בעיה גדולה; אבל, באופן מפתיע, הדבר הקשה ביותר עבורםן, היה, דווקא, המספרים בעברית: בעוד שדרך נושאים, שחשבתי שיהיו מסובכים עבורםן, דהרנו חיש-קל, למספרים בעברית, הקדשנו, כמעט, שני שיעורים תמימים.

אם-כן, מדי-שישי, לאחר ארוחה קצרה ב"בונדי" (ואני מוצא בזאת את ההזדמנות להזהיר: אם אתםן, במקרה, ב"בונדי" = הקניון הקטן והחביב, אשר לצד תחנת-האבטובוסים המרכזית, של מלאדה-בולסלאב – בשום-פנים, חזור, בְּשׁוּם-פָּנִים-וָאֹפֶן, אַל תאכלו, במסעדת האוכל המהיר היוונית = המכונה "פאפוס", או "פאסוס", או משהו כגון-דא – אשר במתחם ה"מזון" המהיר שם – הפלאפל אצלםן הינו, חד-משמעית, הדוחה, הגרוע והאיום ביותר, שיצא לי לטעום מימי!!!! עדיף לרעוב, מלה שלי. מכיוון, שבבית-הקפה הנהדר "וִיֵנָה קוֹפִישׁוֹפּ קוֹמְפָּנִי", היו, עבורנו הטבעונים, אך ורק: פאי-תפוחים [מצויין!!], סורבטים שונים ושתיה מגוונת, הרי שלאוכל אחר, פשוט, קניתי לחמניות מספר ויוגורט-סויה אלפרו ענקי אחד [או כמה קטנים] בסופרמרקט "בילה", עליתי לשולחנות, שבמתחם הפאסט-פוד ואכלתים, בתורת ארוחת-צהריים), קצת אחרי שלוש באתי שוב לספריה – אם לא שתיתי קפה ב"קופישופ", הייתי קונה, שני משקאות-אנרגיה, בפיצוציה הסמוכה ולוקחם איתי – הייתי מקבל, המפתח לכיתה, מארגן הכל שם ויושב לשתות, משקאות-האנרגיה – ומשלוש וחצי, הייתי זמין לתלמידים, שרצו לשאול משהו, בנוגע לשיעור הקודם ובכלל (אחד מהם, חבר טוב מאד שלי גם כיום, היה מגיע לפני והיינו יושבים ומדברים להנאתנו). בארבע החל השיעור ובמשך שעה ומחצה, הייתי בגן-עדן.

תלמיד אחר, שלא יכול היה להגיע בכל הפעמים, קיבל ממני שיעורים פרטיים, במקום; כיף…

And anyway, the most pleasant of routines, was that of Fridays.

Also on Thursdays, of course, I happily taught, but the morning-group, had gradually dwindled down – one changed, to the Friday-Afternoon group, another had to leave, due to conflicting schedules, another just left… until on one time – on the 3rd of May, I believe it was? – I was left with only one single student – and when, a week later, it had happened once again, that student and I agreed, that he'll move to the Friday-Afternoon group as well – and that was it.

But, on Fridays, I had a real group.

Surprisingly, by the way, with the letters, and even with the guttural sounds, most students did not have a big problem; but, surprisingly, THE most difficult thing, for all of them, was the numbers in Hebrew: while via subjects, I had previously believed would be difficult and challenging for them, we went rather swiftly, to the numbers in Hebrew we had to dedicate, almost, two entire lessons.

So, on Friday, after a short lunch at "Bondy" (and I use this instance to WARN YOU: if you ever happen to be at "Bondy" shopping mall = right by the Mlada Boleslav's central bus station – DO NOT, I repeat, DO NOT EAT, AT THE GREEK FAST-FOOD PLACE = named, I believe, "paphos", or perhaps "fasos", or something like that – at the fast food section – their "falafel" was THE WORST I HAVE EVER TASTED, IN MY ENTIRE LIFE!!!! Better just starve, take my word for it. And, since the WONDERFUL Café "Vienna Coffee-Shop Company" had, for us Vegans, only an [EXCELLENT!!] Apple-Pie, and various Sorbets and Drinks, for any other food, I would just go down to "Billa", buy there a few buns and a large "Alpro" Soy-Yogurt [or a few small ones], go back up, to the fast-food section's tables and eat them there, as a lunch), a little after three pm went back to the Library – if I did not have a Coffee at "Coffee-Shop" I would buy, at the small store next to the Library, a couple of energy-drinks and take them with me, receive the key to the classroom, organizing everything in place there, drinking the energy-drinks and from 15:30 I was available for students, who wanted to ask me something etc. – one of them, who is still a very close Friend of mine, would come some time before that and we'd just sit and chat. At four pm the lesson start and for an hour and a half, I was in Heaven.

Another student, who couldn't make it a few times, received private lessons from me instead; Fun… 🙂

בתקופה הזאת חיפשתי, כאמור, דירה כלשהי, איפשהו – מחיפושי במלאדה-בולסלאב, לא יצא הרבה וכלפי פראג עדיין הרגשתי, שהיא גדולה מדי = נעים מאד לבקר בהּ ולבלות, כמובן, אבל – אשכרה לחיות בהּ? פחות.

אם-כן, באחד הימים, נסעתי ללִיבֶּרֶץ = עיר נפלאה, נאורה מאד, בצפון הרפובליקה, בהרים. היה נחמד, גם אם לא ראיתי עצמי חי שם… ביקרתי בחנות-ספרים קטנה ונחמדה ובקניון, שהכיל את אחד מבתי-הקפה החמודים והנפלאים ביותר, בהם ביקרתי מימי: "בִּיסְטְרוֹוֵג", בית-קפה טבעונאי טוֹב. אוכל מצויין (אכלתי שם מרק תאילנדי מדהים!!) והעיקר: אנשושים נפלאותים. אוהב אותםן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אז, אם מתישהו אתםן, במקרה, בליברץ – זכרו: רַק "BistRawVeg"!!!! LOVE LOVE LOVE

Back on that time I was looking for some flat, somewhere – my searches throughout Mladá Boleslav had brought me nothing, and as for Prague I had still felt, that it is too big for comfort = very nice to visit at and hang out, of course, but not so much to live at.

So, in one of the days, I went to Liberec = a WONDERFUL city, VERY enlightened, up north in the mountains. Was very nice, although I couldn't see myself living there… visited a small Book-shop and a shopping-mall, that contains one of the Cutest and most Marvelous Cafés I have EVER visited: "BistRawVeg", a fine Raw Vegan Café. Great Food (had there a REMARKABLE Thai Soup!!) and the most importantly: WONDERFUL People. I LOVE THEM!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

So, if you ever happen to come to Liberec – remember: ONLY "BistRawVeg"!!!! LOVE LOVE LOVE

מעבר לבצ'לקי, ממשיך האבטובוס ונוסע לכפר דְּיֶטֶנִיצֶה ולעיירה לִיבַּאן'. מקומות נחמדים בהחלט, בשניהם ביקרתי, בדְיֶטֶנִיצֶה יש בית-קפה/מאפיה, אך אין בהּ, שום-דבר טבעוני, לצד מכולת קטנה ופיצריה, אותהּ לא בדקתי; בליבאן' יש כמה מקומות נחמדים.

והיערות, אשר בין בצ'לקי לדייטניצה, הם המקום, האהוב עלי ביותר בעולם. צילמתי בהם, אמנם, כמה תמונות, אך זה היה בטלפון הנייד, שהשאילה לי אלנה (כי לא השתמשה בו), משום-מה לא הצלחתי, להעבירן למחשב ולפיכך, אינן עוד בידי.

ויסטרנה קטנה. לפני שנים, באביב 2012 אם אינני טועה, עלתה בדעתי, השאלה האתית הבאה:

אתה נוהג במכונית, בכביש מרכזי בעיר. מתקרב למעבר-חציה. במעבר-החציה, יש ילדים חוצים.

מאחוריך, דוהרת משאית, במהירות הולכת וגוברת. אתה יודע, שאם תעצור ותימנע מלדרוס הילדים למוות – המשאית תדרוס אותך; אם, לעומת-זאת, תשים גז, תדרוס למוות את הילדים ופשוט תדהר הלאה, חייך יינצלו.

מה אתה עושה??

כשש שנים ויותר, הגיתי בדבר – ולפתע, בלכתי בכביש, המפותל וחסר-המדרכה, ביער שבין בצ'לקי לדייטניצה, לפתע ידעתי:

אני הייתי בולם.

שאמות. כאדם הגון. אבל לֹא אמשיך את חיי, על-ידי-כך, שארצח ילדים חפים!!

אני גאה בכך. בעיקר כי אני יודעכעובדה, שכל ישראלי/ת באשר הוא/היא, ילחצו על הגז.

אני טוב יותר, מוסרי יותר מהםן. מכולםן. ובפירוש גאה בכך.

Beyond Bačalky, the bus goes on, to the village of Dětenice and the town of Libań. Definitely nice places, I have visited them both, Dětenice has a Café/Bakery, which doesn't have anything Vegan, next to a small grocery-store and a Pizzeria, which I didn't check; Libań has some nice places, too.

And THE FORESTS, BETWEEN BAČALKY AND DĚTENICE, ARE MY NUMBER ONE MOST FAVOURITE PLACES, IN THE ENTIRE WORLD. I took quite a few pics there, but this was with the old mobile that Alena lent me, and, since I could not, from some reason, put them on a computer, I no longer have them.

A small Vistarena. Years ago, back on Spring 2012 if I remember correctly, I came to consider the following Ethical question:

You are driving a car, in one of the main streets in town. Getting close to a crossing, where children are now crossing the road.

Behind you, a truck is accelerating. You know, that – should you stop and refrain from hitting these children to death – the truck shall hit and kill you. But, should you step on the gas, kill these children and drive away fast, your own life shall be saved.

WHAT DO YOU DO??

For over six years, I had considered this question, until, while walking the winding and sidewalk-less road, through the Wood between Bačalky and Dětenice, I suddenly KNEW:

I WOULD HAVE STOPPED.

Let me die. As a DECENT man. But I shall NOT go on living, by murdering innocent children!!

I am Proud of it. ESPECIALLY since I KNOW, that EACH AND EVERY ISRAELI, WILL STEP ON THE GAS.

I AM BETTER THAN THEM, FAR MORE MORAL THAN THEY ARE. AND I AM DEFINITELY PROUD OF IT.

ובכן – הגיע השעה לסכם ולהסביר, מדוע עזבתי את בצ'לקי. במקורו של דבר, התכוונתי להתגורר שם, בכיף, עד ל-17, או ל-18 ביוני. אבל…

הזכרתי כבר, למעלה, את היעדרם המוחלט, של אוטובוסים בסופ"ש. אין זה כסופ"ש אצלנו, מבינותים הינכםן: אצלנו, "אין שום אוטובוסים בשבת" פירושו, כידוע לכל: האוטובוס האחרון, יוצא לדרכו בשישי אחה"צ והבא אחריו = רק במוצאי-השבת. אבל, בבצ'לקי, יצא (ממלאדה-בולסלאב) האוטובוס האחרון לשבוע, בשישי מאוחר ב-22:30 – והאוטובוס הבא אחריו, יצא רק בשני לפנות-בקר!! כלומר, בעוד שכאן, מדובר ביממה וקצת – שםעסקינן בשני ימים תמימים – וכמעט שלושה לילות סביבם… בערך כפליים(!!) מניין-השעות, כלומר.

וגם בימי-החול = שני עד שישי: בבקר, עבר בבצ'לקי (בתחנה הרלוונטית), האוטובוס האחרון למלאדה-בולסלאב, ב-7:58 – והבא אחריו, עבר שם, רק, ב-12:42 בצהריים!! כלומר: כמעט חמש שעות(!!), בין אוטובוס אחד – לאחר. ואיך המקומיים מסתדרים? שלוש מכוניות, בממוצע, לזוג…

וגם בחגים הלאומיים, דוגמת האחד במאי והשמיני במאי (שני חגים, ששום ישראלי מפגר לא שמע עליהם, כמובן-מאליו, מימיו), לא היו, שום אוטובוסים שהם, בכלל!!

בשבוע השלישי לשהותי שם, אם-כן, כבר ממש התחלתי לצאת-מדעתי מהעניין. כלומר, היה נחמד שבוע, איכשהו~בסדר שבועיים, אבל – די!!!!!!!!!!!!!!!!!! כבר ממש נהייתי חולה מזה. במרוצת השיעור, של אחה"צ שישי, ה-11 במאי, הייתי חלש מאד (הבעיה הרגילה) ונאלצתי לבקש, מאחד התלמידים, שיתן לי טרמפ הביתה… (התכוונתי, כמובן, להחזיר להםן, שיעור זה, באמצעות תוספת עוד שיעור אחד לקורס, אבל… נו, זאת, תמצאו כבר במקומו…) מה שהיה חבל מאד, כמובן, כי תכננתי נסיעה מיוחדת לברלין אותו סופ"ש (הסבר לזה = באחד הפרקים הבאים). במרוצת היומיים הבאים, אם-כן, שכבתי במיטתי, חלש במיוחד, בהיתי בטלוויזיה וחיכיתי, שיעבור… כרגיל, כמובן, במקרים כאלו. ובראשון, קיבלתי מאלנה מסר…

אני צריך לציין כאן: במרוצת כל תקופת-מגורי אצלםן, שבה אלנה ואמרה, כמה קשה להּ, כמה אין להּ אפשרות, בעצם, לטפל בדירה, כמה קשה להּ, לטפל בגינה… אולי אעבוד, בחינם, בגינה שלהםן, כל-כך קשה להּ הכל… כמה, בעצם, היתה מעדיפה, שלא להשכיר בכלל…

שלא תבינו לא נכון: מרבית-הזמן, היא בהחלט היתה נחמדה מאד, השאילה לי טלפון, כאמור למעלה, למשך שבועיים וקצת (עד שקניתי, בדוכן Vodafon אשר ב"בונדי", את הטלפון הזול – ועוד על כך באחד הפרקים הבאים), נתנה לי טרמפ למ"ב מדי-פעם – אבל…

אם-כן, ביום ראשון, ה-13 במאי אחה"צ, עוד הייתי חולה וחלש (היא לא ידעה זאת) והיא נתנה לי מכתב מודפס ורשמי (משום-מה), עם פירוט כל טענותיה ומענותיה – לצד דרישה, לתוספת-תשלום מסויימת.

כעת – כבר כשסיכמנו הכל, הציעה אלנה, להשכיר לי הדירה, תמורת 2,000 קרונות לשבוע = 14,000 לכל שבעת השבועות, שמה-29.4 עד ל-17.6 (לשבוע הראשון שילמתי, כבר, 4,000). היתה זו, הצעה כדאית וקורצת במיוחד ושמחתי להּ מאד, כמובן!! ו…שתבינו: מבחינתי, חוזה הוא חוזה וחתימה, היא תָּמִיד דבר מחייב – ויהי מה!!

אז מה פתאום, היא דורשת, פתאום, עוד כסף, ככה באמצע התקופה?!?

ושתבינו: היא התנתה, בהסכמתי לדבר, את עצם אפשרות הישארותי שם. אם לא אסכים, הבהירה לי, יהיה עלי לעזוב – ומייד!!

ותוך-כדי-זה, בכלל, שוב: כמה קשה להּ, כמה כלל אינה יכולה להשכיר, בכלל, כמה קשה להּ, העבודה בגינה…

אז – בתחילה הסכמתי, אמנם (עקב חולשתי הרבה), אבל…

כאשר, ביום רביעי, פספסתי האוטובוס, של 7:58 וכתוצאה מכך, היה עלי, או לקחת מונית (ב-650 קרונות = כ-110 ש"ח!! ונהגי-המוניות בצ'כיה מטומטמים!!!!) למ"ב – או להמתין, ע—ד ל-12:42…

דָּ י ! !

אינני יכול עוד!!!!

אינני כועס על אלנה; כי, תכל'ס, התעקשותהּ זו, העניקה לי, נקודת-יציאה מעולההודעתי להּ, מייד, שמבחינתי, אֵין משנותים, חוזה באמצע-התקופה, הודעתי, שאשמח לעזוב, כבר למחרת, קיבלתי, בחזרה, 5,000 קרונות (מתוך ה-10,000, שכבר שילמתי להּ) – וזהו-זה!! ונסעתי למ"ב, ישבתי בספריה, הודעתי לכולםן, איתרתי דירה, דרך אייר-בנב, לשהיה (לפחות) בלילה הראשון בפראג – וזהו-זה!! תָּם וְנִשְׁלָם בָצַ'לְקִי בְּחַיָּי.

Well – the time has now come, to summarize and explain, how come I left Bačalky already on May. Originally, I had meant to stay there, up until the 17th, or 18th of June. But…

I did mention above the COMPLETE lack of ANY buses during the weekend: The last bus of the week, leaves MB at about 22:30 on Friday – and the following one, is not due, before early morning Monday!! More than FIFTY STRAIGHT HOURS, with NO BUSES WHATSOEVER: Two whole days, plus almost THREE nights.

And also during the weekdays – the last morning-bus, goes through that bus-stop in Bačalky (at the direction of MB) at 07:58 and the following one, is not due until 12:42!! Almost FIVE HOURS!! How do the locals manage? Three cars per couple…

And ALSO during the national holidays, such as the 1st and 8th of May: NO BUSES AT ALL.

During the third week of my stay, I thus begun to really lose my mind over it. I mean, ONE week was very good indeed; two ~ kind of okay. But – ENOUGH!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! I did TRULY become SICK of it, physically. During the lesson of Friday, the 11th of May, I became VERY weak (the usual problem) and had to ask one of the students to give me a ride home, then stayed in bed for two whole days (I meant, of course, to give them back that lesson, by the end of the course, but – well, you'll find this at its rightful place). And by Sunday, I received a message…

You should know this: throughout my entire stay with them, almost, Alena kept on telling me, how she doesn't really have power for anything, she doesn't have power to work in her garden, maybe I could do that (for free!!), she doesn't really have power, to let out the flat and take care of it, at all…

Don't get me wrong – for most of the time, she was nice, gave me rides to MB a couple of times, lent me her old mobile, so that I would have one, but…

One interesting note: I guess that, for Czechs, it is actually considered and believed to be good manners, to address a not-very-well-familiar-person as "sir". But, for me, as an israeli-born, it is WILDLY different. For us Israelis, the ONLY way you'd EVER address someone as "Adhoni" ("Sir"), is if your goal is to distance yourself from him, while making it ABSOLUTELY CLEAR to him, you want NOTHING to do with him and thus creating the largest distance POSSIBLE between you and him, under the Israeli norms of all-embracing closeness. Do you understand???

I understand that, for you, it is very different. But – that's the way it is for me… so, for me, being addressed as "sir", is quite offensive.

So – I was sitting on the bench near my window that Sunday-Afternoon, finally feeling SOMEWHAT better, when Alena (well, she didn't know I was ill) walks to me and hands me that printed-out letter from her, opened in "Sir" and then detailing, once again, how hard everything is for her and how she doesn't really have power to do any of it and then demanding me, to either agree to pay a few hundred Kronas extra, per week – or leave at once.

Now – already at the beginning of my stay, I got a VERY good offer from her, after having payed 4,000 Kronas for the first week, to pay 14,000, for a period of SEVEN weeks = merely 2,000 Kronas per week!! So, we did agree on that and signed this, making this an actual contract. So – suddenly, to demand a change in a contract halfway-through…

For me, such a thing is un-doable. I mean, a contact is a contract – and my signature does forEVER bind!! NO MATTER what!!

So, at first, being so weak and all, I did agree (although feeling VERY very bad about it). But when, on Wednesday (the 16th of May), having missed the 07:58-bus, I had either to take a cab (for 650 Kronas!! And the Czech taxi-drivers ARE retarded), OR wait tiiiiiiiiiiiiiiiiillllllllllllllllllllllllllllllllllllllllll 12:42…

E N O U G H ! !

I COULD NOT TAKE IT ANYMORE!!!!

So, I am not mad at Alena – on the contrary: her illegitimate insistence on those terms, gave me an EXCELLENT exit-point. I told her, that I will never agree, to change a contract half-way through, received back 5,000, of the 10,000 I already payed her – and that's it!! Went to MB, found an Air-bnb apartment v Praze, for at least ONE night – and that was it!! My Bačalky-Episode, has come to an END.

מחשבה אחת על “הסיפור על הגירתי הראשונה(?) לרפובליקה הצ'כית – חלק רביעי: בָּצַ'לְקִי The Story of my First(?) Migration to the Czech Republic – Part Four: Bačalky

  1. פינגבק: A Short Update, Saturday-Morning, 15th.December 2018 | החילזון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s