להגנת "משו", "מישו" וכיוצא-בהם

בתחילה, היו "מה שהוא" ו"מי שהוא".

אז, התפתחו והתקצרו הנ"לים, ל"מה-שהוא" ומשם ל"משהוא", ל"מי-שהוא" ומשם ל"מישהוא".

אז, התפתחו והתקצרו עוד, ל"משהו" ול"מישהו".

מן-הסתם, בכל שלב, נחשבה כל התפתחות חדשה, לעילגות לשמהּ. "מה זה, 'מה-שהוא'? מה מחפש שם המקף?!" "מה זה 'מישהוא'?? איה הרווח?!" "מה זה 'משהו'?! אין מלה כזאת, בכלל!!"

אבל אז, הוחייתה העברית החדשה ו"משהו" ו"מישהו" (ו"איפשהו", ו"לאנשהו", ו"איזשהו"…) קיבלו מעמד רשמי.

אבל! ההתפתחות לא נעצרה בזה. נהפוך-הוא: שפה חיה, מתפתחת בהכרחומכאן, שכעת, עדותים אנו, לשלב הבא: "משו", "מישו", "איפשו" וכיוצא-באלה.

וזה לגיטימי לגמריאֵין מדובר כאן, הרי, בשגיאה תחבירית איומה, דוגמת "במידה ולא יהיה לך יותר את השתי שקל" (ברררררררררררררררר!!!!) חס-ושלום!!!! חס-ושלום. אלא, בהתפתחות טבעית ולגיטימית בהחלטשל השפה העברית המדוברת וְהכתובה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s