עשרים שנה, לראשית תור-הזהב הישראלי

תור הזהב הנוכחי, ממנו נהנית מדינת ישראל, החל – לכל הדעות – ב-17 במאי 1999, עם הבסתו המוחלטת, של ראש-הממשלה הגרוע ביותר שהיה כאן, בנימין נתניהו. אישיות די-נשכחת בימינו, עשה נתניהו, את כל הונו הפוליטי, מהרס כלל הסובבים אותו והחברה הישראלית בכללותהּ, עד שהרס, לחלוטין, גם את עצמו. בשנת 2013 נודע, כי הנ"ל שתה עצמו למוות, באיזושהי מלונית נידחת בפאתי ניו-ארק, ניו-ג'רזי, בידו המברק שהודיעו, על נישואיה החדשים של גרושתו האחרונה, שרה, לאיזשהו ברון-סמים פלוני בקולומביה. הידיעה על-כך, על-כל-פנים, פורסמה בתחתית העמודים הפנימיים, של העיתונים הפופולאריים ולא זכתה, כלל וכלל, לשום התעניינות שהיא, בציבור הרחב.

אם-כן, מייד עם פרסום תוצאות-המדגם, ברור היה לכל, כי אכן, יום חדש הפציע, על מדינת ישראל והמזרח-התיכון כולו. נצחונהּ, של ראשת מפלגת ה"עבודה", אורה נמיר, בשיעור בן 67.5%, בישר על עידן חדש ונאור בתולדותינו. מייד עם נצחונהּ, הודיעה ראשת-הממשלה הנבחרת, על כוונתהּ לפתוח במשא-ומתן אינטנסיבי, על הסדר-הקבע, עם יו"ר הרשות הפלשתינית דאז, מר יאסר ערפאת, כמו-גם במשא-ומתן אינטנסיבי, להשגת הסדר-שלום, עם סוריה ולבנון.

הקואליציה הממשלתית, הורכבה ממפלגת ה"עבודה" (36 מנדטים), "מרצ" (12 מנדטים), "גשר" (5 מנדטים), חד"ש (4 מנדטים) ומימ"ד (4 מנדטים) ונתמכה מן החוץ, כגוש חוסם-ימין, ע"י רע"ם (3 מנדטים) ובל"ד-תע"ל (2 מנדטים). הפגנות-הימין, נגד מינוי שר ערבי, נתקלו בהודעת-גינוי בוטה, מטעם כלל סיעות-הקואליציה, ל"גזענות ציבור המתנחלים ותומכיו" וגרמו לפילוג ב"ליכוד", עם עזיבת שבעת הליברלים המתונים, יחסית – בהנהגת מיכאל איתן – את סיעתם הישנה ותמיכה מסוייגת, מצדם, בחלק ממהלכי ממשלת-השמאל, בתור "אופוזיציה קונסטרוקטיבית". שארית ה"ליכוד" (שכונה כעת "חירות לישראל"), על שבעת מנדטיה הנותרים, התפוגגה, בהדרגה, עד שנעלמה, לחלוטין, מן החיים הפוליטיים בישראל, בבחירות 2003. אופוזיציית-הימין הונהגה מאז, בידי הקלריקלים הדתיים המטורפים מש"ס (על 14 מנדטיה דאז) וכיוונה, את מרבית-מאמציה, לנסיונות להיאבק בליברליזציית החיים הציבוריים בישראל, בהחלטה ההסטורית, להפריד הדת מן המדינה (ספטמבר 2001) ובזכויות קהילת-הלהטבא"ק; כשלונהּ הקולוסאלי של ש"ס בבחירות 2011 – כאשר (לאחר מסע-בחירות, שכוון כולו נגד תכנית ממשלת ביילין, לאשר בחוק נישואים חד-מיניים) קיבלה זו 3 מנדטים, בלבד (שותפתהּ האשכנזית של זו, "יהדות התורה", לא חצתה, כלל וכלל, את רף אחוז-החסימה) – סימן את סופו המוחלט, של עידן השתוללות עסקני-הדת, בפוליטיקה הישראלית (המפד"ל ושותפתהּ, "האיחוד הלאומי" = על כל מרכיביה – הוצאו אל מחוץ-לחוק, עם חשיפת תמיכתן בקשר הרבנים, לרצוח את ראש-הממשלה יוסי ביילין, ערב בחירות 2007).

עם השלמת הנסיגה הישראלית משטחי המדינה הפלשתינית, בינואר 2004 ויישוב כלל-המתנחבלים, בתוך גבולות מדינת ישראל הלגיטימית (רובם בגליל, בלכיש ובנגב הדרומי), הפכה ישראל, סוף-כל-סוף, חופשיה לשגשג – והיא, אכן, משגשגת מאז: הרכבת הראשונה, בקו קהיר – לונדון (דרך פורט-סעיד, עזה, תל-אביב, חיפה, ביירות, לטקייה, אדנה, אנטליה, איסטנבול, סופיה, ניש, בלגרד, בודפשט, וינה, פרנקפורט, בריסל ופריז), נסעה ב-2 בינואר 2006 ומאז, יוצא קו זה ארבע פעמים ביום, לכל כיוון, בכל ימות-השבוע. קו קהיר – מסקט (דרך פורט-סעיד, עזה, תל-אביב, ירושלים, עמאן, ג'רש, עקבה, מכה, ריאד ואבו-דאבי) נחנך ב-4 באפריל, אותה שנה ומאז יוצא בתדירות, של שבע פעמים ביום, לכל כיוון, בכל ימות-השבוע.

שכר-המינימום הועלה, ב-1 בינואר 2000, ל-4,650 ש"ח (זאת ביזמת שר העבודה והרווחה, נציג חד"ש מוחמד ברכה), ב-1 ביולי 2004, ל-6,500 ש"ח וב-1 בינואר 2013, ל-8,900 ש"ח. בישראל אין עניים; כל האוכלוסיה כולה (קצת פחות מ-12 מיליוני תושבים), חיה ברווחה, בעיקר הודות לתיירות הגבוהה (חמישים ושמונה מיליוני תיירים, ביקרו באיזור השוק המזרח-תיכוני המשותף, בשנת 2018 לבדהּ, מתוכם ארבעים ושמונה מיליונים, גם, במדינת ישראל) וללמעלה משני-שלישים מתוכם, יש דירות מרווחות בבעלותם (בלוק-הדירות האחרון מן הפיפטיז, נהרס באפריל 2014; במקומו, כמו במקומם של מרבית דומיו, הוקם מגדל-מגורים סביבתי ומפואר, עם דירות בנות ארבעה חדרים, עבור כל דייר שהתגורר, עד אז, בדירת שני חדרים ומחצה, בבניין הישן). תאונות-הדרכים המרובות ו"בילויי"-הפקקים, שייכים לעבר אף-הם: עם התחבורה הציבורית המתקדמת ביותר בעולם, כמעט לשום אדם אין עוד שום תירוץ שהוא, להחזיק רכב פרטי בבעלותו…

כן, ישראל משגשגת – וחילונית יותר מאי-פעם: כמעט שליש מן האוכלוסיה, הגדירו עצמם בתור אתאיסטים, במשאל-הרחוב האחרון. בבחירות הקרובות, צפוי, שוב, רוב מוחלט למפלגת ה"עבודה" (הפעם בראשות זוהיר בהלול, הצפוי להיות לראש-הממשלה הערבי הראשון, בתולדות מדינת ישראל) והסקרים מנבאים, שהתוצאות יהיו:

מפלגת ה"עבודה": 74 מנדטים

המפלגה הליברלית: 24 מנדטים

"מרצ": 21 מנדטים

וחד"ש: מנדט אחד ויחיד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s