כמה משיריי

לֵיל הַאוֹהֲבִים

 

הֵם שָׁכְבוּ לָהֵם בֵּין תְּכֹל-הַשָּׁמַיִם

לְדֶשֶׁא הַרֹךְ.

עֵינַיו לְעֵינֵיהָּ הִבִּיטּוּ, מַנֹּחַ חִפְּשׂוּ,

אָךְ מַצְאוּ רַק חִבָּה

בְּלִי כָּל סְיָּג

 

אַהֲבָתָם הִרְקִּיעָה שְׁחָקִּים,

הֵם חַזְרוּ וְחַזְרוּ עַל הַכָּל:

אֵיךְ אָז נִפְגְּשׁוּ, בְאוֹתוֹ הַלָּיִּל,

שֶׁהָיָּה כֹּה מְיֻחָד רַק מִפְּנֵי, שֶׁהֲיָּה זֶה לֵילָם

לֵיל הַאוֹהֲבִים.

 

הֵם שָׁכְבוּ לָהֵם בֵּין תְּכֹל-הַשָּׁמַיִם

לְדֶשֶׁא הַרֹךְ.

 

רחובות, אפריל 1992.

 

*

 

 

The Free Place

I dreamt about one place,

Far away from here;

I dreamt about one place,

Place with no fear.

 

There we have no wars,

Only Peace & Love,

And we’ve never knew

Something else…

 

I dreamt about one place,

Far away from here;

I dreamt about one place

We have to create it here.

 

רחובות, ינואר 1994.

 

*

 

 

הַמָּקוֹם הַחֹפְשִׁי

 

חָלַמְתִּי עַל מָקוֹם נִפְלָא,

הַרְחֵק, הַרְחֵק מִכָּאן.

חָלַמְתִּי עַל מָקוֹם נִפְלָא

מָקוֹם שֶׁל אַהֲבָה.

 

שָׁם כָּל הַאֲנָשִׁים חַיִּים

בְּלִי לָדַעָת עוֹנִי וּמַחְסוֹר,

וְהֵם רַק יוֹדְעִים:

אַחֲוָּה וְשָׁלוֹם

 

חָלַמְתִּי עַל מָקוֹם נִפְלָא,

הַרְחֵק, הַרְחֵק מִכָּאן.

חָלַמְתִּי עַל מָקוֹם נִפְלָא

– אָנוּ נְקִימּוֹ כָּאן.

 

רחובות, ינואר 1994.

שם ניתן ע"י: גַּלִּית לֵוִינְטָנְט, יוני 1994.

 

*

 

 

ЗЕМЛЯ СВОБОДЫ

 

Я видел сон об одном месте,

Далеко, далеко отсюда.

Я видел сон об одном месте

– Месте где нет страха.

 

Там нет войны,

Только Мир и Любовь,

И мы никогда не знали

что бовает что-то другое…

 

Я видел сон об одном месте,

Далеко, далеко отсюда.

Мы должны сделать воё

Чтобы эдесь было так же.

 

Перевол с Вероника и Южин потощью,

Децембэр 2007.

 

 

*

 

 

Unter Dem Baum

 

Drei schöne Mädchen

Sitzten unter dem baum.

Drei schöne Mädchen

Sitzten, und hatten gefragt:

 

Warum die Welt so schlechte ist,

Warum die Menschen stoßen sind,

Wehn werden wir eine Liebe funden,

Wehn werden wir eine Liebe funden.

 

רחובות, יוני 1994.

 

*

 

 

שָׁלֹשׁ נְעָרוֹת יָפוֹת

יָשְׁבוּ מִתַּחַת לָעֵץ שֶׁבַּגַּן.

שָׁלֹשׁ נְעָרוֹת יָפוֹת

יַשְׁבוּ, שַׁאֲלוּ אֶת עַצְּמָן:

 

מָדוּעַ הַעוֹלָם הוּא כֹּה רַע,

מָדוּעַ שֹׂנְאִים הַאֲנָשִׁים אֶת עַצְּמָם,

מָתַי נִמְצָּא לָנוּ אַהֲבָה,

מָתַי נִמְצָּא לָנוּ אַהֲבָה.

 

רחובות, אוגוסט 1994.

 

*

 

 

בֹּאִי וְנֵלֶךְ

לְאֶרֶץ שֶׁל פְרָחִים,

לְלֹּא צָבָא וּמִלְחָמוֹת

בֹּאִי וְנֵלֶךְ

לְאֶרֶץ שֶׁל פְרָחִים,

אֶרֶץ בָּהּ קָיָמוֹת רַק הַאֲהֲבוֹת

בּוֹאִי וְנֵלֶךְ

לְאֶרֶץ שֶׁל פְרָחִים,

אֶרֶץ בָּהּ קָיָּמוֹת רַק הַאֲהֲבוֹת.

 

בֹּאִי אֲהוּבָה

וּלְשָׁם נִפְסַע,

לָאָרֶץ, בָּהּ לֹא נֵדַע עוֹד חֲרָדָה

בֹּאִי אֲהוּבָה

וּלְשָׁם נִפְסַע,

לָאָרֶץ, בָּהּ לֹא נֵדַע עוֹד חֲרָדָה.

 

רחובות, אוגוסט 1994.

 

*

 

 

אִידִּילְיַת אָנְדְּרֵיְּ

 

(גרסה מלאה)

 

הָיָה זֶה אֲחַר-צָהֳרַיִם אֶחָד,

בְאֲחָד הַיָּמִים.

בְלֵּכְתּוֹ בַשָּׂדוֹת לְפֵתַע הִבְחִין אָנְדְּרֵיְּ

בְנַּעֲרָה, רוֹעַת-עִזִים.

 

יְפִי-מַרְאָהּ וִיְּפִי-הִלּוּכָהּ

כָּל-כֻּלָּם אָמְרוּ אֲצִּילוּת.

וְזֹאת עֵין-הַזָּהָב בִּשְּׂעָרָהּ

גַּם מְעֵינָהּ הַיְשֶׁר נִבְּטָה, בִתְּמִימוּת.

 

מִמֶּנָּה אֶת מַבָּט עֵינָיו,

לֹא יָכוֹל הָיָה אָנְדְּרֵיְּ לְהַסִּיר.

אָךְ אֲפִלּוּ הַיְתָה הַבְּחִירָה בְיָּדַיו,

לָבֵטַּח הָיָה מַבָּטוֹ עֲלֵיהָּ מַשְׁאִיר.

 

הָעִזִּים לִחֲכוּ עֵשֶׂב, הַנַּעֲרָה הִתְיָשְׁבָה,

כָּל-כֻּלָּה אֲצִּילוּת וַחֵן.

וַאֲנְדְּרֵיְּ, שֶׁנָּתַן עֵינָיו בִּשְּׂעָרָהּ,

הִתְיָשֵׁב אַף הוּא תַּחְתָּיו, גַּם-כֵּן.

 

לְפֵתַע אֶת רֹאשָׁהּ הִפְנְתָּה,

וּמַבָּט בְמַּבָּט הִצְטָלֵב.

וּפַעֲמוּ הַלְּבָבוֹת, בְרִגְשָׁה כֹּה רַבָּה,

כִּי זוֹהִי שְׁעָתוֹ שֶׁל הַלֵּב.

 

וַיָּקַם, מַסְמִיק, וַיָּבוֹא לְצִדָּהּ,

וַיִּתְיָשֵׁב, לִבּוֹ מִשְׁתֹלֵל.

וַיַּחֲשֹׁב, מִי זֶה אֲשֶׁר בְרָאָהּ,

תְּבֹרַךְ אַתָּה, הָאֵל.

 

אַט אָט, זֶה בַּזּוֹ, נַתְנוּ מַבָּטָם,

מַבָּט שֶׁל אַהֲבָה רִאשׁוֹנָה.

וַיַּבִּיטוּ, בְמֻּשָּׂא-אַהֲבָתָם,

בְרִגְשָׁה כֹּה מְרֻבָּה.

הָעִזִּים לִחֲכוּ עוֹד, הָאֶפֶר גָּדוֹל,

כָּךְ גַּם לֵב נַעֲרָה.

וְרַק מִי שֶׂלְמַעֲנָהּ, יִּתֵּן אֶת הַכֹּל

לוֹ תִּתֵּן אַהֲבָתָהּ.

 

בָּחֲנוּ זֶה אֶת זוֹ, בִתְּשֻׂמֶּת-לֵב וּמְקָרוֹב,

זְהִירוּת מִמַּסְקָנָה חֲפֻזָּה!

אָךְ כְּכֹל שֶׁבַּחֲנוּ, כֵּן הִרְבּוּ לְאֵהוֹב

– הוֹ, אֹתָה אַהֲבָה.

 

אַט אָט אֶת יָדוֹ הַשְּׂמָאלִית הֵרִים,

הִנִּיחָה בְרֹךְ עַל כְּתֵפָהּ.

הִיא נִרְעֲדָה, חִיְּכָה בִמְּעָט בַּיְשָׁנוּת,

וְאֶת פָּנַיו לְפָנֵיהָּ קֵרְבָה.

 

לֹא אֵדַע מֶה הֲיָּה בֵּינָם עוֹד,

כִּי מִי יֵדַע דַּרְכֵי-אַהֲבָה.

אַךְ כַּאֲשֶׁר אֹהֲבִים אַתֶּם עַד-מְאֹד

– אָז אֵין עוֹד גְּבֻלּוֹת לַתִּקְוָה.

 

רחובות, אוגוסט 1994.

 

*

 

 

Love at Starless Night

 

The empty Sky

Makes me so sad,

Where is the Girl

I used to Love?

 

The empty Space

Makes me so depressed,

When I think

Of loneliness…

 

So if You’re there,

Please come, my Friend,

You and I will fall inLove…

 

If You’re there,

Please know I am

Willing to give You all my Love…

 

If You’re there,

Please know I am

Willing, to give You all my Life.

 

רחובות, אוגוסט 1994.

 

*

 

 

אַהֲבָה בְלַּיִל נְטוּל-כֹּכָבִים

 

הַשָּׁמַיִם הָרֵיקִים

אֹתִי כֹּה מְדַכְּאִים,

הֵיכָן הַנַּעֲרָה, שֶׁאֲהַבְתִּי כָּל הַיָּמִים?

הֶחֲלָל הָרֵיק

לְלִּבִּי חֹדֵר,

כַּאֲשֶׁר אֲנִי חֹשֵׁב עַל בְּדִידוּתִי

 

אָז אִם אַתְּ שָׁם,

רַק בֹאִי לְכָאן,

אַתְּ וַאֲנִי עוֹד נִתְאָהֵב

 

אִם אַתְּ שָׁם,

רַק זִכְרִי שֶׁאַתְּ

הַנַּעֲרָה, לָהּ אֵתֶן אַהֲבָתִי לָעַד

 

אִם אַתְּ שָׁם,

רַק זִכְרִי שֶׁאַתְּ

הַנַּעֲרָה, לָהּ אֵתֶן אֶת חַיַּי לָעַד.

 

רחובות, פברואר 1995.

 

*

 

 

Love Through the Emptiness

 

Through the Emptiness

So shall I thee call by now,

Through so many toughful days,

By so much of Love…

 

If my call shalt thou hear,

Would’st thou then comest here, near,

If my call shall thee reach,

Would’st thou lett’st it thee to teach?

 

Would’st thou knowest my Heart is burn?

Would’st thou feelest that Love I earn?

Would’st thou comest to me, my Girl?

Would’st thou comest to me, my Girl?

 

Would’st thou knowest my Heart is burn?

Would’st thou feelest that Love I earn?

Would’st thou comest to me, my Girl?

Would’st thou comest to me, my Girl?

 

רחובות, אוגוסט 1996.

 

*

 

 

On Another Dimension (I)

 

On another Dimension,

Far away from anything real,

Lies another Country,

Where Dreams can become real.

 

It’s neither good, or bad,

But’s always depend on You.

So do not be afraid

To go there, if you could.

 

Because not many can,

Mostly we cannot

Touch this WonderLand,

And its Fairy-bond.

 

רחובות, נובמבר 1997.

 

*

 

 

זִכְרוֹנוֹת יָפִים שֶׁל גֶשֶׁם

לֹא יַרְפּוּ.

זִכְרוֹנוֹת סַגְרִיר שֶׁל רוּחַ

מֹחִי יְרַעֲנְנוּ.

 

מָה אָהַבְתִּי אֲפֹר-הַעֲנָנִים,

בְעֵת סְעֹר-הַרְעָמִים,

עַד מַה לָּם כָּמַהתִּי, עִם זְרֹחַ

הֶחָמָה.

 

מָה אָהַבְתִּי אֲפֹר-הַעֲנָנִים,

בְעֵת סְעֹר-הַרְעָמִים,

עַד מַה לָּם כָּמַהתִּי, עִם זְרֹחַ

הֶחָמָה.

 

רחובות, פברואר 2000.

 

*

 

 

אַהֲבָה פִּרְאִית

 

א'

 

מֶה יָּפִית, אֲחוֹתִי, וַאֲנוּ זֶה לְזּוֹ

מֻתָּרִים, וְנֹאהָב

עַד אוֹר-הַבְּקָרִים

 

מַה נַּאֲוִית, אֲחוֹתִי, וַאֲנוּ צְעִירִים

כֹּה, נִשְׁכָּב וְנִשְׁקָק

נִרְוֵה עוֹד דּוֹדִים

 

מֶה יָּפִית, אֲחוֹתִי, לָךְ אוֹר-הַיָּמִים

טָמִיר כְיַּהֲלוֹם, מְעֵינַיִךְ

מֵאִיר

 

מַה נַּאֲוִית, אֲחוֹתִי, וְעֻלֵּינוּ-יָמִים

עוֹד, נֶחֱשָׁק וְנֵדָע

מֶה חֹשְׁקִים הֶחַיִּים.

 

רְחֹבוֹת, אַפְּרִיל 2001.

 

*

 

 

וִיְּהִי

כִּי בָאוּ יָמִים רַבִּים, וְהַלְּכוּן

מְעִמָּהּ,  וָתֵרֶא

כִּי אַפְסָה  תִקְוָתָהּ, וָתֵרֶא

כִּי, אֵין עוֹד אִישׁ

בְעַמָּהּ,  אֲשֶׁר  יֵלֶךְ עוֹד

עִמָּהּ.

 

וִיְּהִי

וּבַזּוֹ עִיר הַיָּמִים הַרַבִּים, הָלְכָה

נַעֲרָה, נָאָה וּתְמִירָה, וַתֹאמֶר

כְּלוּם, יֵשְׁנָה  אַהֲבָה? אוֹ שֶׂמָּא

לֹא הַיְתָה  זוּ, אֶלָּא

בְּדָיָּה.

 

וָתַקַר לָהּ בְדַּרְכָּהּ,  עַל זוּ

אֵם-הַדֶּרֶךְ,  אֶבֶן-מִשְׁקָל

חֲדָשָׁה, מוֹרֶשֶׁת

הַיָּרֶךְ.  וָתֹאמֶר

הוֹ, בֶּן-עַוְלָא, כָּעֵת

מִמְּךָ  לֹא אֵרָא! וָתִטְּלֵנָהּ

עִמָּהּ.

 

וִיְּהִי

כִּי בָאוּ יָמִים רַבִּים, וְהַלְּכוּן

מְעִמָּהּ,  וָתֵרֶא

כִּי אַפְסָה  תִקְוָתָהּ, וָתֵרֶא

כִּי, אֵין עוֹד אִישׁ

בְעַמָּהּ,  אֲשֶׁר  יֵלֶךְ עוֹד

עִמָּהּ.

 

 וִיְּבִיאוּנָהּ  רַגְלֵיהָּ אֶל

זוּ אֶבֶן-כְּפִיר, אֶל

עִיר-נְחֹשֶׁת-קָלָל, אֲשֶׁר

צִיְנָה גְּבֻלֵּי. וָתֹאמֶר

הִנֵּה כִּי-כֵן, בַּאתִּי

לְכָאן, אֶל

זוּ עִיר-טְמִירָה, מוֹרֶשֶׁת

גְּבֻרַת-הָאִשָּׁהּ. וָתִשְׂמָח.

 

וָתֹסֵף וָתִצְּעָד, וָתִכָּנֵס

אֶל הָעִיר, אֶל

כְּרַךְ הַזָּהָב, אֲשֶׁר-בּוֹ כֹּחַ

טָמִיר. וָתֵרֶא

הַנַּעֲרָה, כִּי שָׂם אֵין

חוֹמוֹת, וְכָל אָדָם

לְאֲדָם, לֹא

זְאֵב הוּא, לֹא

עוֹד!

 

וִיְּהִי

כִּי בָאוּ יָמִים רַבִּים, וְהַלְּכוּן

מְעִמָּהּ,  וָתֵרֶא

כִּי אַפְסָה  תִקְוָתָהּ, וָתֵרֶא

כִּי, אֵין עוֹד אִישׁ

בְעַמָּהּ,  אֲשֶׁר  יֵלֶךְ עוֹד

עִמָּהּ.

 

וָתֹסֵף וְתִפְסַע הַנַּעֲרָה

אֶל לֵב-עִיר, אֶל לֵב

זֶה הַמָּחוֹז, שֶׁבּוֹ

כֹּחַ טָמִיר, וָתֵשֶׁב

וָתִתֵּן מַנֹּחַ רַגְלָהּ, וָתִשְׁאָף

אֲוִיר-הָרִים לְרֵיאָתָהּ

הַמְּעֻנָּה.

 

 וָיָּבֹא אָז, וָיֵשֶׁב

לְצִּדָּהּ, חֲתוּל-נָמֵּר גְּדֵל-גּוּף, לוֹ

אֲבְנֵי-אֹדֶם בִשְּׁמֻרֵי-

עַפְעַפָּיו. וָיֹאמֶר

לָהּ קָחִינִי, בַּת-הַגּוֹרָל! כִּי אַתְּ

לִי גֹּאֶלֶת, מִנְּחֹשֶׁת-

קָלָל.

 

וָתִשְׁאֲלֵנוּ מָדוּעַ? הֵן לֹא

כָּאן בֵּיתְךָ? הֵן לֹא

כָּאן מָעוֹז

לְאֳשְׁרוֹת-רוּחֲךָ? כִּי בְאַרְצִּי

שֶׂלִּי, הַמְּעֻנָה, לֹא יֶחְדָּל

אָדָם מְהַכּוֹת

לַחַבּוּרָה.

 

וִיְּהִי

כִּי בָאוּ יָמִים רַבִּים, וְהַלְּכוּן

מְעִמָּהּ,  וָתֵרֶא

כִּי אַפְסָה  תִקְוָתָהּ, וָתֵרֶא

כִּי, אֵין עוֹד אִישׁ

בְעַמָּהּ,  אֲשֶׁר  יֵלֶךְ עוֹד

עִמָּהּ.

 

וָיַעַן בֶּן-טִיגְּרִיס וָיֹאמֶר

אֲכֵן, אֶרֶץ זוּ כָמוֹהָּ

יִפְעַת-טֶבַע עוֹד

אֵין; כָּאן

יָפִים אֲנָשִׁים, אוֹהֲבִים

לְרֵעָם, אָךְ

אוֹי, מֶה רַבָּה הַ

שָׁלְהֶבֶת בַּדָּם!

 

כִּי טוֹרֵף אֲנֹכִי, וְטִבְעִי

לֹא יֻכָּר; כִּי מַה

לְטּוֹרֵף בִיְּמוֹת

אֵין-אַכְזָר?

וִיְּהִי

כִּי בָאוּ יָמִים רַבִּים, וְהַלְּכוּן

מְעִמָּהּ,  וָתֵרֶא

כִּי אַפְסָה  תִקְוָתָהּ, וָתֵרֶא

כִּי, אֵין עוֹד אִישׁ

בְעַמָּהּ,  אֲשֶׁר  יֵלֶךְ עוֹד

עִמָּהּ.

 

וָתַעֲנֵנוּ הַנַּעֲרָה, אִם

כָּךְ לֵךְ נָא אֶל

בֵיתִי הַנּוֹרָא, בְעַמִּי

תִּשְׂתָלָב. שׁוֹלַחְתִּיךָ

בַזֹּאת אֲנֹכִי אֶל

בֵיתִי מָלֵא-נָא כְּרֵסְךָ בִּ

בְנֵי-מִשְׁפַּחְתִּי!

 

וָיוֹדֵה לָהּ הַטִּיגֶּר, בֶּן

נְחֹשֶׁת-קָלָל, עַל זוּ

הָעֵצָּה, וִיְּזַנֵּק

וָיִדְהָר. וָיָבֹא

הוּא אָז, אֶל בֵית-

נַעֲרָה, וִיְּזַנֵּק

וִיְּשָׁכֵךְ רַעֲבוֹנוֹ

בְּבֵיתָהּ.

 

וִיְּהִי

וּבַזּוֹ עִיר הַיָּמִים הַרַבִּים, הָלְכָה

נַעֲרָה, נָאָה וּתְמִירָה, וַתֹאמֶר

כְּלוּם, יֵשְׁנָה  אַהֲבָה? אוֹ שֶׂמָּא

לֹא הַיְתָה  זוּ, אֶלָּא

בְּדָיָּה.

 

 וִיְּהִי

כִּי בָאוּ יָמִים רַבִּים, וְהַלְּכוּן

מְעִמָּהּ,  וָתֵרֶא

כִּי אַפְסָה  תִקְוָתָהּ, וָתֵרֶא

כִּי, אֵין עוֹד אִישׁ

בְעַמָּהּ,  אֲשֶׁר  יֵלֶךְ עוֹד

עִמָּהּ.

 

וִיְּהִי

כִּי בָאוּ יָמִים רַבִּים, וְהַלְּכוּן

מְעִמָּהּ,  וָתֵרֶא

כִּי אַפְסָה  תִקְוָתָהּ, וָתֵרֶא

כִּי, אֵין עוֹד אִישׁ

בְעַמָּהּ,  אֲשֶׁר  יֵלֶךְ עוֹד

עִמָּהּ.

 

רחובות, דצמבר 2001

נכתב בהשראה חלקית משירֵי "נרקומן של האמת", לניר שושני.

 

*

 

To a Goddess Unknown

 

Staring at me from emotionless eyes

– Ho, Beauty so cruel.

Cancelling me by squashing my Heart

– So stoicly shall swallow me whole.

 

To Love I yearned, my Soul shall be damned

– Ho, You Goddess of Darkness!

No more I’d be lonesome, my Life shall be crushed

– My Heart’s now smearing in Your hand.

 

רחובות, ה-22 לינואר 2002.

בהשראה מאוחרת של הציור “Frühling”,

ומן הגּוסְטִיֵּר אֶמְנִי סַאוּתְ'וִּינְדְּ.

 

*

 

 

רָחֵל

 

בִּנְּשִׁיקוֹת אֶמְחֵה דִּמְעֹתַיִך, נַעֲרָה,

נֹלַדְתִּי עַל-מְנַת לְנַחֲמֵךְ.

בִּנְּשִׁיקוֹת אֲרַפֵּה כְּאֵבַיִך, נַעֲרָה,

רֻסָּק לְבָבִי בִצְּלִיל בִּכְיֵךְ!

 

יְחַבְּקוּךְ זְרוֹעוֹתַי, וַחֲזֵה אָז אֶל-שָׁד

יִלַּחֵץ, וִיְּרַפֵּא כְּאֵבֵךְ.

כֹּל שֶׁנֹּרַע הוּא, יִמַּזֵּר לָעַד

כֹּל שֶׁבִּי אַעֲבִיר אֶל-לִבֵּךְ.

 

רָחֵל! צְלִיל-שִׁירַיִךְ אֱלַי קָרַא,

אָרוּר הוּא כְּרוֹנוֹס הָאֵל!

כֵּיצָד זְ' אֶעֱזְרֵךְ, וְאַתְּ כֹּה רְחוֹקָה

– בֵּינֵינוּ מַפְרִידוֹת עַ"הֵ – – –

 

רחובות, תמוז תשס"ד.

 

*

 

המלים פשוטות,

האמת יוצאת לטבע

– ואין אף-אחד, שיעשה מזה

שום סרט…

 

המלים פשוטות,

ואתה כבר לא יודע,

איך לתרגם את הכאב

לאמירה יוצרת…

 

איש-השלום

לבדו מוטל לארץ

– "אחיו" לא אהב, את דבריו

ההומניסטיים…

 

בבכיהּ תמרר

האחות השכולה

– גופת אחיה הגדול,

מוטלת על הקרקע…

 

כי העיקר: צבע-הדגל

על הגבעה.

 

המלים פשוטות,

האמת יוצאת לטבע

– ואין אף-אחד, שיעשה מזה

שום סרט…

 

המלים פשוטות,

ואתה כבר לא יודע,

איך לתרגם את הכאב

לאמירה יוצרת…

 

גופת-ילד על הכביש,

מוטלת מרוטשת…

שפתיו הרכות

לעולם לא יחייכו עוד.

 

מעליו מייבבים

חבריו למשחק-תופסת:

רק קנס יקבל

הנהג על מהירות מופרזת…

 

אך על חוסר-זהירות,

הולך-רגל נענש במוות.

 

המלים פשוטות,

האמת יוצאת לטבע

– ואין אף-אחד, שיעשה מזה

שום סרט…

 

המלים פשוטות,

ואתה כבר לא יודע,

איך לתרגם את הכאב

לאמירה יוצרת.

 

רחובות, ה-24 בפברואר 2013.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s