ה"משרד" במתכונתו הנוכחית = שריד דינוזאורי, אשר בא יומו להיכחד

אפתח בשורה התחתונה: על כל המשרדים, הקיימים היום = ממשלתיים, פרטיים, של הנהלות-ארגונים, חברות מסחריות ועוד ועוד ועוד – לעבור מן העולם וככל, שיקדימו להיכחד, כן ייטב.

במצב, בו לכל אדם בחברה המודרנית, יש מחשב אישי וחיבור מהיר לאינטרנט, אין עוד שום הצדקה שהיא עבורם, להיטלטל בפקקים במשך כשעה בכל כיוון (תוך-כדי גרימת תאונות-דרכים רצחניות מדי-פעם, ככה, בקטנה), ו"לבלות", את מרבית שעות-ערותם, בקרב טיפוסים, שבלאו-הכי אינם סובלים כלל וכלל – זאת בעוד שילדיהם, כלואים במחסני-שמרטפות דכאניים, מזן כזה או אחר, מנוכרים ומבודדים כליל, מאהבת-הוריהם ומוחם נשטף, בשקרי-השלטהון השונים.

אני מתכוון – תגידו לי, יא עודפי-ייצור זערוריי-בורגנות שכמותכםן: באמת כֵּיף לכםן, לבלות איזה שעה~שעתיים מדי-יממה בכבישים פקוקים, כלואים בקופסאות כלי-רכביכםן (חגורה והכל) – או, לחילופין, בישיבה באבטובוס/רכבת, דחוסותים כנגד יצורים, שלעולם לא הייתםן מוכנותים, להזמין אליכםן הביתה לסלון – ואז, איזה שמונה~תשע שעות, בקרב א/נשים, שמימיכםן לא סבלתםן ושיש לכםן, כמעט, אך ורק דברים רעים במיוחד, לומר עליהםן – ואילו את ילדיכםן (שאתם טוענותיםשהםן הדבר, היקר ללבכםן ביותר… ARE they, now??) לראות, אולי, לרבע-שעה בבקר ולשעה-ורבע בערב…?

באמת כֵּיף לכםן?!?? מה, אֵלֶּה חַיִּים, אֵלֶּה?!?

וכל הסבל הזה, פשוט על-מנת להקליד מסמכים, או קודי-תכנות, לערוך טבלאות-אקסל, לצעוק על אנשושים אחרותים בטלפון, להתווכח עם הקולגים שלכםן… תגידו לי, עכשיו, את האמת; תכל'ס:

בבית, אֵין לכםן מחשב?!?? אֵין לכםן טלפון?!?

אז אם יֵשׁ לכםן, מדוע לא תשבו לעשות, את כל הדברים המוזרים הללו (שאין לי מושג סגול, אפילו, שלא לדבר כבר על מושג ירוק, למה הם טובים, בכלל, אבל מילא), אצלכםן בבית, עם כוס-הקפה שלכםן, ללא ה"צורך" המטומטם להתלבש כמו ליצנים (מה זה קיבינימט החליפות הללו, שכולכםן לובשותים?! נראה כמו בגדים של איזשהו רעבעצען צולע, או – לחילופין? – בגדי-לוויות), בסבבה שלכםן, תכל'ס – ולבלות, את מרבית-ימיכםן, במחיצת בנותי-זוגכםן וילדיכםן?

או משרדי-הממשלה: במשרד הפנים המשוקץ, לצורך איזשהו עניין ביורוקרטי מיותר לגמרי, מבקשים ממני, אשכרה:

  • להדפיס טופס מן האתר
  • למלאו בכתב-יד
  • לבוא אליהםן למשרד הדפוק, השוכן באיזושהי חִ'רבֶּה
  • ולחכות שם שעתיים בתור (במחיצת כל זהמת ה"עמך ישראל" הבהמיים)

על-מנת שאיזושהי קוֹפָה מטומטמת (שיבוט מספר 3745734-QA5 של אורלי לוי אבקסיסית), תנסה להשיג שתי משימות במקביל:

  1. להבין, מה לעזאזל כתבתי שם, בכלל (והדבר אינו קל עבורהּ: בכיתה ב' בילתה, את 11 השנים המאושרות בחייה…)
  2. ולהקליד זאת, באינספור שגיאות כמובן, עם ציפורניים באורך 25 סנטימטר, המכוסות לק טרי.

וכל זֶה, כשיכולתי, בקלות רבה להפליא, למלא הטופס און-ליין; לצרף לזה, צילום מזהה שלי, באמצעות מצלמת-הרשת; איזשהו עובד מיקור-חוץ, יוודא זאת, ממחשבו-הוא האישי וכולםן יהיו, מאושרותים ושמחים… גם אני (שנחסכה ממני ה…חוויה הזאת), גם העובד (שישתכר עוד כמה שקלים תמורת זה) וגם הפרחה האבקסיסית (שתזכה, סוף-כל-סוף, לכסות את ציפורניה בלק, חזור וכסה, 24/6, ללא שום הפרעה שהיא). Win-Win-Win Situation.

וכל הנ"ל, כמובןאמור, גם, באשר לכל שאר ה…מוסדות הממשלתיים הללו: ביטוח-לאומי, מס-הכנסה וכיוצא-באלו מריעין-בישין.

והכבישים יתרוקנו, הדוחק, באמצעי התחבורה הציבורית, יהפוך לנחלת-העבר ורק מי, שאשכרה באמת צריכותים לנסוע, אכן יסעו… וכָל שאר בנותי-האדם, יבלו, את רוב-זמנםן, עם ילדיהםן = אשר יגדלו מוקפותים באהבת-הוריהםן ויהיו לבנותי-אדם מאושרותים בהרבה, משהיה איזשהו אדם, במאה העשרים החשוכה = לשם כל המשרדים הנ"ל שייכים.

2 תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s