רשומה אישית יותר… אני קורס נפשית

אינני יכול עוד. בדידותי מוחלטת. לילותיי הבודדים, הופכים לבלתי-נסבלים לחלוטין. כל הנסיונות, להכיר מישהי שיש לי משהו במשותף עמהּ ושמעוניינת בקשר, כשלו. אין לי למי להעניק אהבתי. מבחינה רגשית, אני קמל לחלוטין.

והפחד. הפחד הנורא, המצמית, מפני הפשיסטיזציה המחרידה, כאן ובעולם בכלל. "חוק הקורונה", המאיים להפכנו לצפון קוריאה חדשה, לאריתריאה חדשה.

אינני ישן בלילות. פה ושם, קצת שינה טרופה – ומתעורר, ואז, אחרי כמה שעות ערות קשות – עוד קצת שינה טרופה, מתעורר בתשע ומשהו ~ עשר בבקר, מותש לחלוטין… הבקר היה לי חלום, חלמתי שאני מתנדב איפשהו במערב ראשל"צ, לא אתן כאן את כל הפרטים של חלומי, כמובן, אבל – אני נשאר שם קצת יותר מדי בשישי אחה"צ, כבר לא בטוח, אם יש לי אוטובוס הביתה או לא, הולך ממערב ראשל"צ למרכזהּ, עם עוד אנשים מאותו… פרוייקט, אולי? הליכה מפרכת ומתישה, התעוררתי מותש, כאילו באמת עברתי כל זאת…

אינני יכול להיות בטוח, כמה אחזיק מעמד עוד. אינני מצפה, שלמי שיקראו זאת, יהיה אכפת – ודאי, כולכםן רק תשושו ותשמחו בנפילתי. הרי, לכך ציפיתםן כולכםן, בחנקכםן אותי, בדד, ללא שום עבודה ממשית (על אף מאמציי על-האנושיים, למצוא דבר-מה, משהו, כלשהו), בבדידות מוחלטת ונוראה…

נצחונכםן עליי קרוב, מן הסתם. כי הבדידות הורגת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s