כן, לרסק! יא, בראכן! מענה למאמרו, של שלמה אבינרי, מן ה-25 בספטמבר (צונזר והושתק ע"י "הארץ")

בתדהמה גמורה, קראתי את מאמרו – ההזוי, מוכרח אני לציין – של שלמה אבינרי "לא לרסק את בית הספר" ("הארץ" יום ו', ה-25 בספטמבר 2020) ותמהתי: על מה הוא מדבר? באיזה בית-ספר, קיימים היום – או באיזשהו זמן, בארבעים השנה האחרונות לפחות – מורים כאלה, שהוא זוכר מילדותו, או מנעוריו?

אין אני יודע, מה היתה איכות ההוראה בתקופת הממלוכים, הטורקים, המנדט, או בשנותיה הראשונות של המדינה. אבל אני בהחלט יכול להעיד, מכלי ראשון, על הצלקות הקשות, שנותרו בי ממערכת איומה זו, כתוצאה מלימודי בהּ במרוצת שנות השמונים ובראשית שנות התשעים.

אבינרי מהגג זכרונותיו הנוסטלגיים, בדבר "דמויות-המופת", שלימדוהו ספרות, תנ"ך, אנגלית והסטוריה, מבלי להיות מודע כלל לעובדה, שדמויות-מופת שכאלה – אם בכלל התקיימו אי-פעם ואינן פרי-דמיונו (ואל לנו לזלזל, בכוחהּ העצום של הנוסטלגיה, לקשט זכרונות ולעוותם) – הרי שעברו לגמרי מן העולם, עוד לפני המהפך הפוליטי הראשון.

היטב אני זוכר, בצמרמורת של-ממש, את ה"דמויות החינוכיות", שליווני בבתי-הספר היסודיים "שזר" ו"בן-צבי", ברחובות של ימי האמר ונבון. קודם-כל, מורות בלבד – הגברים היחידים, שזכו להיכנס לבית-הספר כמורים (ולא כשרתים), היו מורים שונים להתעמלות ומורה אחד לנגרות. שנית, ממש לא היו אלה "דמויות-מופת חינוכיות", אלא טיפוסים הִסטריים ופשיסטיים במובהק. אף-לא-אחת מביניהן, חפצה ללמדנו לחשוב בעצמנו, חלילה – נהפוך-הוא: כל חשיבה עצמאית, באשר-היא, נענשה ומייד! עניינן האחד והיחיד, של מורות אלה, היה לשטוף מוחותינו בחשיבות הציות העיוור, לכל סמכות באשר היא ויותר מכל, העלו הן על נס, את הקונפורמיזם הטוטאליטארי ואת הערצת-השלטון.

בחטיבת-הביניים "קציר", בשלהי שנות השמונים ותחילת שנות התשעים, היה המצב שונה; שם, היו, בין-היתר, גם מספר מורות ראויות – בשום-פנים-ואופן לא אלו, שהתיימרו ללמדנו ספרות, או מתמטיקה (הן היו אסון; המורה לספרות, היתה שונאת-ילדים מוצהרת ואילו המורה למתמטיקה, כלל לא ידעה ללמד), אולם המורה להסטוריה (שהיתה גם מחנכת-כיתתנו), המורות לגיאוגרפיה וללשון ועוד – אף שכמובן, גם הן הוגבלו, קשות, בתכנית-לימודים פגומה מיסודהּ. המורות לאנגלית (בניגוד לאלו, שהתיימרו ללמדנו אנגלית ביסודי…) בהחלט ידעו ללמד, אך עקב התנאים הקשים, של כיתת-האנגלית (50 תלמידים, בכיתה ללא-מזגן) לא זכינו ללמוד הרבה… אם-כי, כמובן, לא היתה זו אשמתן. ללמדנו חומרי-לימוד "מחתרתיים", דוגמת "חירבת חזעה", איש לא העלה, כלל וכלל, על דעתו ועל לטינית ויוונית, מי בכלל שמע?

בגיל 16, קמתי ונמלטתי, מן המערכת הטוטאליטארית והזוועתית הזאת, שלא על-מנת לחזור – ורק בזכות צעד נואש זה, אני אדם משכיל, כיום; מובטחני, שלו נותרתי בתיכון, חלילה, עד לסוף י"ב, הייתי הופך, בעל-כורחי, לשונא-ספרים נלהב.

עקב כך ובהתאם לזאת, הריני קורא: כן, לרסק! יא, בראכן!

כללי

Written by Oded Kedem

A Vegan, Nudist, Ecological and Atheist Writer and Philosopher from Rehovoth, israel.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: