על "מרצ" להחליף הנהגתהּ – ולהתחיל לחשוב בגדול (צונזר והושתק ב"הארץ" – המאמר האחרון, שעוד ניסיתי לשלוח לשם)

מפלגת ה"עבודה" כבר אינה קיימת.

למעשה, בכל המרחב, המתקיים בין "יש עתיד" (הימנית במובהק – קפיטליסטית, לאומנית וללא שום נציג/ה ערבי/ה בהנהגתהּ) ל"רשימה המשותפת" (שאינה אלא מישמש, תמוה במיוחד, של סטאליניסטים, קפיטליסטים, לאומנים קיצוניים ומיסיונרים דתיים, אשר כל המשותף לרובם: היותם ערבים…), נמצאת, אך ורק, מפלגה אחת ויחידה: "מרצ". מצב זה, אשר לא היה כדוגמתו בדברי ימי הפוליטיקה הישראלית, הוא ההזדמנות הנהדרת ביותר עבור כל איש-שמאל, שעתנו הגדולה.

אל לנו לשעות, לכל אותם טוקבקיסטים, מעריצי נתניהו וכהנא, המגחכים להם בתגובות "שמאל, סמול, כמה אתם בכלל"… כי, למעשה, עמדותיה של "מרצ" – הגורסות הגנה על הסביבה, שלום אמת על בסיס קווי ה-4 ביוני 1967, שוויון כלל בני-האדם, משק סוציאל-דמוקרטי (ללא קנאות מופרזת לשום צד, לא זה הקפיטליסטי ולא זה המרקסיסטי), התמודדות יעילה ורציונאלית עם הקורונה והפרדת הדת מן המדינה – משותפות לחלק נכבד, מאזרחיותי ישראל = גברים כנשים, יהודים כערבים, עשירים כעניים, סטרייטים כלהט"בים ו"אפילו" ללא-מעט דתיים.

להלן קצת מתמטיקה: בבחירות 1992, זכו ה"עבודה" ו"מרצ", יחדיו, ב-56 מנדטים. היכן הם עכשיו? בניגוד לשקרים, שמפמפמים לנו בריוני-ה"ליכוד" (בתקשורת הממוסדת ובטוקבקים כאחד), לא כל אלה, עברו לימין – ואף לא חלק ניכר מתוכם. רבים, רבים מאד, פשוט מאד, הפסיקו להצביע.

להלן עוד קצת מתמטיקה: בכל סבבי הבחירות האחרונים, במקומות המזוהים עם "מרצ", נרשמו (בדרך-כלל) 62%, 64% הצבעה… האם חשבתם, מה היה קורה, לו היו אחוזים אלה מזנקים, לכדי (נניח) 92%?

התשובה: היום היתה לנו, ממשלת שמאל-מרכז טובה – של "מרצ", "יש עתיד" ו"הרשימה המשותפת" – ראש-הממשלה לשעבר נתניהו, היה עומד למשפט (ללא שום הנחות) ואילו ליברמן, בנט, סמוטריץ' ושקד, היו יושבים בבית – כי, עקב אחוז-ההצבעה הגבוה, לא היו זוכים לצלוח, כלל וכלל, את אחוז-החסימה (שגם כך, התמודדו עמו רק בקושי רב; להזכירכם, אפילו ללא זה, בבחירות 2019א', נותרו בנט ושקד בבית…).

כלומר: בעם בכללותו, איננו מיעוט; רק בקרב האנשים, שאשכרה טורחים להגיע לקלפי, אנחנו מיעוט.

והדבר כלל וכלל אינו מפתיע. למרות מלותיה היפות, הנהגת "מרצ" כושלת, כבר, מזה שנים רבות – החל בשריד, עבור דרך ביילין, ג'ומס וגלאון וכלה בזנדברג ובהורוביץ, שאולי ראויים בהחלט לכהן, בתור חברי-כנסת מן השורה – ואולם, כיו"רי "מרצ", נכשלו שניהם כשלון חרוץ: תמר זנדברג הסתבכה, בפרשות חמורות ביותר (פרשת רוזין-ברנע, נכונותהּ להיוועץ בקלוגהפט…) ואילו ניצן הורוביץ, לצד הבריתות הפוליטיות הכושלות שיצר (אף תוך הסתרת האמת, מציבור המצביעים, באשר לעמדותיה הנוראות, של גנבת-הקולות אבקסיס), שעבד לחלוטין, את סדר-היום הפוליטי של "מרצ", לענייני המגזר הקטן והמצומצם, ממנו בא: קהילת הלהט"ב; לאחרונה, אף, פשע נגד קרבנות הטבח בכפר קאסם (ובני-משפחותיהם), בהיעדרו מן ההצבעה על החוק, שהגישה חברתו למפלגה תמר זנדברג.

בעוד, שבתור ח"כים מן השורה, כל זה נסלח (ובחלקו, אולי, אף לגיטימי), הרי שאצל יו"רי-המפלגה, אין לקבל זאת, בשום-פנים-ואופן – ובשל כך, בעיקר, נותרו כה רבים, ממצביעיה הטבעיים של "מרצ", בבית ולא הצביעו כלל, אחרים הצביעו, במחאה, ל"רשימה המשותפת" (וקיבלו נציגים, שברובם, משתמטים מנוכחות בהצבעות – ובחלקם, אף מסייעים ל"ליכוד", בביטולן…) – ואחרים עצמו עיניהם, לכל היבטיה השליליים, של ברית-הגנראלים ההזויה והלכו לרעות, בשדות-זרים, כחולים-לבנים.

קץ מפלגת ה"עבודה" וקריסת אשליית "כחול לבן", מזה והתנהלותם התמוהה, של מרבית ח"כי ה"משותפת", מזה, יוצרים הזדמנות אדירה ל"מרצ", להפוך עצמהּ למפלגה הגדולה, מפלגת-השלטון, בגוש השמאל-מרכז = בגוש השפוי – אם רק תאמין בעצמה ותפצח בקמפיין, שימצב אותהּ ואותהּ בלבד, כביתו הטבעי, של כל מצביע שפוי והגיוני, בגוש השמאל-מרכז.

ניצן הורוביץ ותמר זנדברג, בבירור, אינם מסוגלים לכך; אינם מסוגלים, כלל וכלל, להבין את גודל-השעה. יאיר גולן, הוא איש ימין מובהק, אשר מקומו לצד דמויות, דוגמת לבני (אם תחזור) ויעלון: ליכודניקים טבעיים, שהם (פשוט) אנטי-ביביסטים ואך ורק משום-כך, אינם ב"ליכוד" בדמותו הנוכחית; אין הוא מתאים ל"מרצ", בשום פנים ואופן. גם ח"כי עבר – דוגמת אילן גילאון, עיסאווי פרייג' ומוסי רז – לא קורצו מן החומר, המתאים לעמוד בראש מפלגה – ובוודאי, שמיכל רוזין, לדוגמא, פסולה בעליל; הפנאטיות הפמיניסטית ההזויה שלהּ, רק תבריח מ"מרצ", את מעט המצביעים, שעוד נותרו להּ.

כלומר: על "מרצ" לבחור, ומהר, בהנהגה חדשה לחלוטין – שרצוי מאד, שתשלב, גם, מועמדים ערביים (נשים כגברים), במקומות הגבוהים ביותר. עליה לשים דגש ניכר, על המאבק באסון ההתחממות הגלובאלית ועל קידום הטבעונות הנאורה, כמובן לצד כל יתר הנושאים = שלום-אמת על בסיס הקו הירוק, סיוע כלכלי לעסקים נפגעי-הסגרים, הפרדת הדת מן המדינה ושוויון לכל.

כללי

Written by Oded Kedem

A Vegan, Nudist, Ecological and Atheist Writer and Philosopher from Rehovoth, israel.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: