ארכיון

איזה סיוט מחריד, היה לי עכשיו…

לאחרונה, הסיוטים הללו, באים אלי כל לילה.

על מקומות נוראים, שגרתי בהם. דירות, שאינן ראויות, בשום-פנים-ואופן, להיקרא "בתים"… כמו מרתפים. מרתפים-למחצה, בתחתית וילות של חלאות המין-האנושי. יחידות קטנות-מקרוואן, בכל-מיני שכונות מרוחקות, בחצרות של תימנים.

טראומה על-פני טראומה על-פני טראומה, מכל אותן דירות-פח מחרידות, בהן התגוררתי לפני עשר ושלוש-עשרה ועשרים ועשרים ושלוש שנה… חורים, בגודל של חדר יחיד וצר, כוכים… עם תקרות כה נמוכות, שיכולת לגעת בהן, בלי שום איוורור הולם ועם קירות כה דקים, עד שגם כששמעתי, מוזיקה בשקט-בשקט, צרחו השכנים.

היום, אני גר בבית נהדר. אבל, אני כל-כך מפחד, שזהו, חלילה!!!!!!!!!!!!!!!!!, מצב זמני וחולף, עד שכל לילה, אני חוזר, בחלומותיי, לזוועה אחרת…

עכשיו 4:40 לפנות-בקר. ואני מפחד, ממש מפחד, לחזור ולישון…

החלטה חשוכה ומתועבת (כפי שמצופה, כמובן, מכל בית-משפט ישראלי באשר-הוא)

להביא לעולם ילד, שמראש ידוע, שיהיה יתום מאב (חשך רגשי חריף לכל החיים) – ועוד באמצעות ניצול, סדיסטי ואנוכי, של אישה ענייה וחסרת-אופציות, בתור "פונדקאית" (מושג, שצריך היה, לעבור לחלוטין מן העולם, כבר לפני שנות-דור, לפחות). ובהסתמך על מה – על עדותםן המפוקפקת, של הורי-הנפטר ואחותו, ש"ממש-ממש מתחשק להם", שיהיה תינוק במשפחה?!

גועל-נפש. חובה להפוך ההחלטה על-פיה ובאותה ההזדמנות גם לאסור, על מעללים נוראים כאלה, להבא.

בנוגע לפרשת סאקלר – אוניברסיטת ת"א

לו היתה, לפרופסורים המפוטמים ומדושני-העונג-מעצמם, איזושהי יושרה, היו מתנערים, כמובן, מגועל-הנפש המתועב והארור הזה; אבל, כמובן, לו היתה להם, איזושהי יושרה, לא היו מוכנים, בשום-פנים-ואופן, לקבץ נדבות, בקרב חלאות-אדם שכאלו, מלכתחילה – אלא היו תובעים, מימון ממשלתי מלא, לאוניברסיטת ת"א ולכל אוניברסיטה ומכללה אחרת, בישראל ובכלל.

זאת הסיבה, שאותי, לְעוֹלָם לא יתפסו, באתרים מתועבים, דוגמת "פטראון" וכד': לך תדע, מי מממן אותך… איזה כסף-דמים, מפרנס אותך… בכלל, כל הקבצנות הזאת. כזה גועל!! גם עצם-המושג "פילנתרופיה"… איכס!! שום "אהבת-אדם", אין לעשירים הארורים הללו = להיפך!! מדובר בהלבנת כספי-דמים, במאה אחוזים מן המקרים, באמצעות אי-אלו קבצנים, מכוערים מבחוץ ואף יותר מכך מבפנים, הנכונים למצוץ לכל אחד ולשרת כל אחד, תמורת קצת אבק עצמות יבשות.

ואז עוד מתפלאותים, חלאות האליטה האקדמית הרעילה, מדוע העם שונאםן כל-כך…

לכתבה

על חמשת ברוני-הפיאסקו לפנות את מקומםן

על עמיר פרץ, ניצן הורוביץ, אורלי לוי-אבקסיס, אהוד ברק וסתיו שפיר לקום, להודות "התנהלנו בטמטום מחליא" ולפרוש, מן הזירה הציבורית, לִצְּמִיתוּת.

עמיר פרץ = בסירובו ההזוי לחבור, אפילו, ל"מרצ" ובגמגומיו, באשר לישיבה בקואליציה, עם התפלץ נתניהו (עד שהתעשת ואמר "בשום-אופן לא נשב עמו", כבר דִּממה ה"עבודה" הרבה רבבות קולות לכל עבר) – שלא-לדבר, על היעדרותו המכוונת ("תקלה"?! פחחחחחחחחחחחחחחחחחחח) של נציגו, מן ההצבעה, בדבר פסילת הטינופת המחריד בן-גביר ומפלצותיו – ובהסתפקותו, באותה ברית מפוקפקת, עם נציגת-המתמסכנים (אשר, כהרגלם בטומאה, לֹא סיפקו שום סחורה בקלפי…) – ריסק, במו-ידיואת ה"עבודה", לשפל אשר לא-היה כמותו: חמישה מנדטים, בסך-הכל (שישה – פחות אחד של האפסוסה אבקסיס), למפלגה, אשר ייסדה המדינה ושפעם, לפני בקושי מחצית-המאה, לא ירדה מתחת לחמישים.

ניצן הורוביץ = בהתעקשותו להיצמד, דווקא, לפורשי מפלגת ה"עבודה" הגוועת (אבל, ערבים?!??!?!? חלילה!!!!) ובגמגומיו, באשר לישיבה בקואליציה, עם התפלץ ליברמן (עד שהתעשת ואמר "בשום-אופן לא נשב עמו", כבר דִּממה "מרצ" הרבה רבבות קולות לכל עבר) – ריסק, במו-ידיואת "מרצ", לשפל מחריד, כמותו ידעה, אך ורק, בימי-החשיכה, של המיליטאריסט הארור והמפגר ההוא ג'ומס: שלושה מנדטים, בסך-הכל (חמישה – פחות אחד, של הפוסטמה שפיר ועוד אחד, של נציג-הבָּרַח), למפלגה, אשר פעם, נוכח תנאים יותר קשים, השיגה תריסר מנדטים, בקלות יחסית.

אורלי לוי-אבקסיס = כאמור, הבטיחה סחורה מדהימה, זהב-המוני-מנדטים, אך בפועל, סיפקה רק כמה עגבניות רקובות, אשר אפילו בשוק ביל"ו ברחובות, לא היו מוכרים אותן, ביותר מ"שלוש בלירה, שלוש!!" אם יש להּ, אפילו, שביב אחד ויחיד של יושרה, תפרוש מן הפוליטיקה לצמיתות, תשב להּ בבית-שאן מכורתהּ ולא תתיימר עוד, עד יומהּ האחרון, לנהל משהו, מורכב יותר מחוג למקרמה, או לברידג'.

אהוד ברק = להלן "הבָּרַח". נץ מדיני מאז ומעולם, איש "ליכוד" בנשמתו ובכל נימי-הווייתו, אשר היה משתלב, הַרְבֵּה-הרבה יותר טוב, ב"תלם" של פושע-המלחמה, ידידו הטוב ח"כ הגנראל משה "בוגי" יעלון. ניסה, בכל כוחו, לגרור את "מרצ", בציצית-ראשהּ, אל הימין המובהק, עם שהוא ושותפו-למזימה, מפיצים דיבורים, בדבר סיפוח מרבית הגדה (כל מה, שמערבית לגדר/חומה, הבקעה ואולי, אפילו, קריית-ארבע-היא-כהנא!!), כליאת הפלשתינים, במובלעות סטייל-"בופוצוואנה", של ימי-האפארטהייד הדרום-אפריקאי (מן ה"וילה הבורית בג'ונגל", של גיבורו, רוצח-ההמונים פיק-וו.-בותה…) ועוד וכך = עם ששולה אלוני זצ"ל, מתהפכת בקברהּ!!!!הבריח מ"מרצ" – סליחה, "המחנה הדמוקרטי"… פחחחחחחחחחחחכָּל מַצְבִּיעַ הַגּוּן שֶׁהוּא.

סתיו שפיר = הנבלה האולטימטיבית וממציאת הצביעות מהפכת-הקרביים. תוך שהיא מסרבת, אפילו, לשקול, כל פניה אפשרית שהיא, לאיזשהו פעיל-שלום, שאֵינוֹ יהודי טהור-גזע, התעקשה לכפות ברית, עם החלאה ופושע-המלחמה הבָּרַח דלעיל, על מטומטמותי-"מרצ", תוך שהיא מקשקשת, בְּדִיּוּק כאפסוסה אבקסיס דלעיל, על "הבאת קולות"; בפועל, איש לא בא – להיפך: מלבד אי-אלו מצביעותים, שהלכו אחריה מן ה"עבודה", כָּל אָדָם הַגּוּן הזדעזע, נגעל מגזענותהּ, מהתחסדותהּ ומצביעותהּ (שלוש תכונותיה היחידות של הנבלה הזאת שפיר, מסתבר) ואו הלך, כמוני, להצביע ל"משותפת", במקום – או שפשוט, נשאר בבית, או הלך לבית-הקפה, או לים… אך לקלפי = לֹא הגיע.

חמשת הא/נשים הרעותים הללו (ששה, אם כוללותים אנו, גם, את נציג-הבָּרַח) חייבותים ללכת הביתה. עכשיו. ולא לחזור עוד לְעוֹלָם.

גפני, ליצמן ומסמך ה-55 המטומטם

אינני מסוגל להבין, מדוע מתעקשים, אנשי "יהדות התורה" למשל, להתאבד למען נתניהו. מבחינת המספרים, יש ויש אפשרות, להקים ממשלת שמאל-מרכז-ערבים-חרדים, בשיתוף כֹּל המפלגות מגוש-גנץ (57 ח"כיותים, בתקווה, כמובן, שגם "הרשימה המשותפת" תמליץ, בשעה טובה, על גנץ), בתוספת 8 ח"כי "יהדות התורה".

מדובר בקואליציה סבירה בהחלט, בת 65 מנדטים (וללֹא הדוברמן הלֹּא-חבר'מן…), שתשרת היטב את ענייניהם, של כלל הנוגעים בדבר, לרבות החרדים; ללא-ספק ניתן להגיע לפשרה, שתרצה גם את לפיד והורוביץ, מזה וגם את גפני וליצמן, מזה.

מדוע אין, גפני וליצמן, מבינים זאת?!?