ובמחווה לתאריך הנאה – הנה :-))

נבואת הווייסן 😉

הכלב קפץ לירקון, שמיד הפך לאגם. וכמו בוייסן-זה, קרקר והפך לברווז. הברווז בורווז עוד, עם שאגמית עצבנית קרקרה. עורב אחד הודיע, שקרקורים עצבניים = הוא בלבד!

חתול אחד פיהק, ואז הלך לישון. ברווזנו שט למזרקה, לברוח מחידלון. מן הבי-אס-איי נשמעה אז, הקלטה מביאת-קלון והעורב התריע: זה יגמר רע מאד!!

בתשרי נתן הברוש את קולו בשיר, והבולבול התבלבל אז עוד: חשבתי, בגלל שירנו לקח אדויל! פקצה לא נזהרה, ונסחפה ללא-קונדום. והאמפטי-דמפטי אז הודיע: הו, הקלון שבריבויון!

אופנה מטופשת אז הגיעה, לכיכר מגדל-הטלויזיה, אשר שמה בגרמניה, כשם הלץ באחי-דניאלה. החתול התעורר, ולקח את ה-אס5. נסע ונסע ונסע, עד לסוף-הקו.

העורב עלץ, "הו, בת-הדוניה!!" ומייד קפץ, ליהנות מקפה ומכוס וניל חם. בינתיים בפלדמן, שני בורגנים השמיעו נפיחה. אף שלהם, אין מקדישים שורה.

החתול והעורב חכמים הם, בילו אצל בת-הדוניה המנחה. ובינתיים ברווזנו, שקע לו, כך אט, בתנומה.

אופנת בנות-כיכר-בן-פיליפוס, כבשה לב-שנברג במהרה; ושם הוכרזה היא, כדבר הטראנסי הבא. ארנבים-ארנבים אז רצו, לזלול כדת בעזאם: בהיותם ארוכי-אוזן ידעו: אין עוד כחומוס לדם.

עם שטגל ושנפלד בנו, כי כרונוס מקיום העבירם, התגלגלו, אף-הם, למי שהיו: כאחים למקדשון קודמם. ובינתיים פרודים אכלו, קולות שמאל, ירוקים, וסרפד גם = וממלאכית-הטומאה אז עשאו, גרוטאת-אופוזיציה בחינם.

מלתא מן הבלא אזדתי, כי נויקלן עם קרויצברג נתעצמה. ולוייסן אז שלחו, ברכות מן נערה. המפטי חתול וברווז, שרו בקול עם עורב: יבורך-נא כל ערב-קונצרטים, המסתיים בשירה עלי-עץ!!

😉

ועכשיו: "השרץ: עיתון לאשכנזים צפונבוניים, החשים את חור-התחת ההומוסקסואלי של עצמם", מסית נגד פעילותי-שמאל, בשירות הניאו-נאצי המטונף, המכנה-עצמו "הצל"

בתור ידיד אישי, של הצעירה דנן, להלן כמה תיקונים:

א': לא רק על דגל ישראל עשתה, אלא היא ושותפתה לפרוייקט, עשו זאת על דגלי כל אומות-העולם, לרבות ארה"ב, צרפת, בריטניה, רוסיה, הוותיקן – ודגל פלשתין… כלומר: לא "נגד ישראל" כוון הסרטון, כי אם נגד כל לאומיות שהיא.

הסרטון גם היה חלק מניסוי: כשהעלו אותו, אמרו האמניות, שבתקשורת הישראלית – יכתבו רק על דגל ישראל… 🙂

ב': דמוקרטיה פירושה: חופש למחאה, גם קיצונית!! גם דוחה!! ובעיקר כזו, הפוגעת ברגשות.
היעדר אפשרות, למחאה חופשית לחלוטין, פירושו: חברה טוטאליטארית.

ובמדינה, המתיימרת להיות דמוקרטית ונאורה, אני בהחלט מצפה, משוטרים ומחברי-כנסת כאחד, שיבינו זאת!!

על בנצי סאו והילה חמו, להיותך מסולקים מתפקידם לאלתר, יחד עם כל דומיהם במשטרה, לשבת בבית ולהגות במעשיהם ובבגידתם החמורה, באופיה הדמוקרטי, של מדינת ישראל!!

לידיעה

תגובה לסייד קשוע

אוקיי. אתה עכשיו, בדיוק בשלב, בו אני הייתי בברלין, במחציתו הראשונה, של חדש יוני האחרון.

על-אף כל הטוב מסביב, הגעגועים טרפו את נשמתי, הרגשתי רע, וראיתי, יותר ויותר חסרונות, ל"עיר-מולדתי החדשה". יותר ויותר הבנתי, שעשיתי מיקח-טעות, ששום מקום, לא יהיה מושלם ולא קרוב למושלם ושפיזית, אני זקוק לאדמת-רחובות… שראותיי, זקוקות לאוויר של רחובות…

אבל, הרי עשיתי סוף-כל-סוף את הצעד!! וגם ויתרתי, על כל-כך הרבה דברים… התאמצתי כה רבות… והכל – על-מנת להצליח להגר – וכל הזוועות שבארץ… והפייגלינים… והכיבוש… והגזענות הממוסדת… והרס-הסביבה… והמחירים בסופר… ואין שום אוטובוסים בשבת.

אבל, כל זה לא עזר. כי כל הטיעונים הללו, מתגמדים למול הצורך של ראותיי, לנשום את האוויר הרחובותי. להרגיש, איך גופי הוא חלק אינטגרלי, מן האדמה הרחובותית, אדמת-החמרה הטובה. מה לי ולעיר-ביצה.

והגעגועים לשפה. ולאוכל אמיתי (כלומר חומוס), שאפשר לקנות כממרח הביתה ולא רק לאכול אצל עזאם. ולבית-הקפה השכונתי הקבוע שלי "לול". ולאוויר. ולאדמה. וחזרתי הביתה. 🙂

גם אתה תחזור יא-סייד. עוד לפני הקיץ הבא, תשב בכיף ובסבבה על כוס-בירה בטירה ותחשוב, פאק, איזה טיפש הייתי, שבכלל חשבתי להגר מכאן. 🙂 חותם לך בליינד.