הזדהות עם מפלגות והצבעה בבחירות, 1984-2020

בראשית, כמובן, לא ידעתי דבר על פוליטיקה – ידעתי רק, שראש-הממשלה, הוא זקן אחד בשם בגין, שיושב בכסא מיוחד, במליאת הכנסת (בהּ ביקרנו בסוף גן-חובה) ושאבא תומך בו ואמא לא. שמעתי על ר"צ ושמעתי על "התחיה", אך סברתי, שהן, בעצם, אותה המפלגה.

לראשונה הבנתי, מה הן מפלגות בכלל ומי הוא מי, במרוצת מערכת הבחירות, של 1984 (גיל 9) = אז, בימי שיא-האינפלציה, במרוצת חדש תמים, של משדרי-תעמולה (שהחלו, כפי שהיה המקרה, יומיים בדיוק לאחר, שהתבשרנו על מות-אבי…), למדתי מה הן "המערך", ר"צ, חד"ש, "שינוי" ועוד ("יחי! יחי! יחי!" קראתי), כמו-גם ה"ליכוד", "התחיה", המפד"ל, "אגודת ישראל" וכל היתר ("בוז! בוז! בוז!"). חזיתי בתיקו הפוליטי המוחלט, שנוצר אז, למדתי, עד כמה זה רע וחמור ונורא, ש"כך" (שהיא ממש כמפלגה הנאצית) נכנסה ומקץ כמה חדשים, ראיתי כיצד, עקב התיקו, מוקמת ממשלת-האחדות הראשונה, הרוטאציונית, בראשות שמעון פרס, לשנתיים הראשונות ואח"כ, למרבה-הצער, האפס הלא-כלומניק ההוא שמיר, לשנתיים הבאות ("הליכוד יקלקל את כל מה, שהמערך יתקן", חזתה אמא – וצדקה).

אז, אמא תמכה בר"צ, כמובן וגם אני, תמכתי בהּ.

בבחירות 1988, כמובן, תמכנו כולנו בר"צ, י'ודה ריכז הסניף, אמא עזרה לו וקצת, בקטנה, גם בן ה-13 שהייתי.

בקיץ 1990, בהיותי בן 15, הצטרפתי ל"שינוי" (בימים ההם, עדיין לא ממש התמצאתי, בנבכי הקפיטליזם/קומוניזם/סוציאליזם וכיו"ב – שמחתי, כמובן, על נפילת הרודנויות האפלות, במרכז ובמזרח אירופה, אבל מעבר לזה = כלום; אברהם פורז, היה צמחוני, כמו-גם יונה מדינית וחשוב מכל: פעל נגד ניסויים בחיות, אז תמכתי בו), היתה זו התפקדות-ללא-פעילות, כי לא ממש היתה פעילות כלשהי של "שינוי" ברחובות… או בכלל… רק כמה כנסים, של "בימת-המרכז"; זכור לי אחד, בשלהי 1990, לדיון במצב, מול עיראק של סדאם, לאחר כיבוש כוויית בידיו והאולטימטום נגדו, אבל זהו.

שנה אחת בדיוק אחר-כך, בקיץ 1991 = כאשר מצד אחד, התנגדה "שינוי" לחקיקה חברתית, בתחום המשכנתאות והדיור ומצד שני, תמכה, בהתלהבות, ברעיון-העיוועים המטורף, של הבחירה הישירה – עזבתיה, בסוף 1991, התפקדתי לר"צ וב-3 בפברואר 1992, נכנסתי לפעילות אינטנסיבית, בנוער ר"צ רחובות.

בתחילת חדש פברואר 1992 = שבוע וחצי לאחר קביעת תאריך-הבחירות: ה-23 ביוני 1992 – התאגדו יחדיו ר"צ, מפ"ם ו"שינוי", למערך קונפדרטיבי משותף, של שלוש המפלגות, בשם מר"צ, שתמך בשלום, בשוויון מגדרי, בזכויות-אדם ובהפרדת הדת מן המדינה.

בבחירות 1992 – הגם שבגיל כמעט-17 לא התאפשר לי, עדיין, להצביע (חסרון חמור, של השיטה הנוכחית: אין, לדעתי, שום סיבה שהיא, מדוע לא יוּרד, גיל-המינימום להצבעה לכנסת, ל-15, אולי לצד קביעת גיל-מקסימום: הרבה יותר הגיוני, לשתף את הנוער, בקביעת עתידנו, מאשר אי-אלו ישישים חסרי-כל-ערך, בני 90 ויותר, שממילא לא יהיו בו…) – עדיין, פעלתי בכל כוחי, למען נצחון מר"צ בבחירות, פעילות שהצליחה.

ברחובות – מכיוון, שממילא כמעט כל הנוער, היה או מנוער ר"צ, או חדשים (מ'נוער שינוי', הצטרפו אלינו שלושה ו'נוער מפ"ם' לא היה אז ברחובות בכלל) – הפכנו ל'נוער מר"צ' כבר במאי, בשיא מערכת-הבחירות. אבל, בתחום הארצי, רק הגירוש, בדצמבר אותה שנה, חיבר התנועות השונות, ל'נוער מצע מר"צ'.

פעלנו בשלל-נושאים; אך שתי הפעילויות העיקריות, היו למען פתיחת מקומות-הבילוי ברחובות בערבי-שבת (כי אז, עדיין, היה הכל כאן, אבל הכלסגור בשישי בערב) = תחום, בו הפעלנו את "פאב אברהם אבינו" (אוגוסט 1992 – פברואר 1993) ואת "קולנוע אברהם אבינו" (נסיון אחד – אשר הוכשל בידי העיריה – בספטמבר 1992 ובפועל במאי-יוני 1993) וכך, תוך שנה, פתחנו את רחובות בשבת והבאנו ליצירת הסטטוס-קוו, הקיים כיום – והמאבק, הקצר והסוער, נגד גזירות הסקסיסט הפשיסט והחשוך אבר'ם סלע, רודן "קציר". לפרטים נוספים, על התקופה האינטנסיבית ההיא, מומלץ לקרוא את רשומתי "תקופת הזוהר".

ב'נוער מר"צ', פעלתי עד לשלהי חדש יוני 1993 ובמרוצת השנה שלאחר-זאת, פעלתי בסניף הבוגר, עד לפרישתי ממר"צ, ביוני 1994, עקב הברית, החמורה והמצערת (להּ התנגדתי בלהט), עם החנטריש ההוא רמון (זה מחומת-ההפרדה והקמת "קדימה", במרוצת העשור הראשון, של שנות האלפיים) ושותפו הקרוב: השפם, בבחירות להסתדרות (בהן – על-מנת להימנע מתמיכה, בפרץ וברמון – נאלצתי להצביע חד"ש).

במרוצת השנתיים הבאות, התרחקתי מ'מר"צ' (או, שמא נדייק: היא התרחקה ממני… ומערכיה המוצהרים. אני מאשים את יוסי, אשר תקע לשולה סכין בגב, אז, ביוני 1993) ובבחירות הנוראות, של 1996, כבר הצבעתי חד"ש (רק הצבעתי).

ב-1998, בתקופת מגוריי בתל-אביב – ובהשפעת חבריי הקרובים דאז, מור ועובדיה – הצטרפתי, גם, לפעילות בחד"ש ובהדרגה, גם התחלתי לתמוך במרקסיזם. יחד-עם-זאת, ארגונהּ הפנימי, הרודני, של חד"ש (נו, בולשביקים גאים! מעריצי כל הרודנויות האדומות, של המאה העשרים! למה ניתן לצפות, כבר…), נמאס עלי די-מהר ולפיכך, כבר בתחילת 1999, עזבתיםן ובבחירות דאז, פעלתי ב"עלה ירוק" (אשר זה-עתה הוקמה). אז (משכשלה "עלה") בא רומן קצר, קצר מאדעם "שינוי" של טומי לפיד ובספטמבר, אותה שנה, ברחתי, מחבורת הקפיטליסטים הפנאטית ההיא, בחזרה לבולשביקים של חד"ש.

איכשהו, הצלחתי לשאתםן, עד ליוני 2000 – שאז באו מים עד נפש ונמלטתי מהםן. בתקופה ההיא, אגב, כבר הקצנתי כל-כך, שגם תמר גוז'נסקי, היתה בעיני ציונית, פשרנית וימנית מדי… החל מאוגוסט, אותה שנה, אחזתי בעמדות בל"ד, מן הבחינה המדינית, לצד עמדות מרקסיסטיות קיצוניות, טרוצקיסטיות, בתחום הכלכלי-חברתי. היה זה עידן הקיצוניות שלי, כאשר בכוונה, הלכתי עד לקצה – ולא הבנתי, שלמעשה, הפכתי לימני מובהק – רק בימין הערבי, במקום זה היהודי; בימים ההם, בגיל 25, לא הבנתי, עדיין, שכל ימין לאומני = חד-הוא (כן, גַּם אם הוא "של עם מדוכא וכבוש"!).

ובכל מקרה, די-מהר הנחתי עמדות אלו בצד – לא נפרדתי מהן עדיין, אבל נרגעתי – בדצמבר 2000, חזרתי ל"עלה ירוק" – וכעבור חדשיים (משראיתי, שאין כל-כך עם מי לדבר שם) חברתי ל"בחירה הדמוקרטית", מפלגה מתונה, סימפטית ונאורה, שהקים ח"כ רומן ברונפמן (משפרש מ"ישראל בעליה" הימנית) ואז שוב ל"מרצ", תוך שאני קורא, גם ל"בחירה הדמוקרטית" וגם ל"עלה" ול"ירוקים" של תל-אביב, לחבור אליה, במטרה למנוע אבדן קולות נוסף, כזה שחווינו ב-1999. "הבחירה הדמוקרטית", אכן, חברה ל"מרצ", בשלהי 2002 (לקראת בחירות 2003 הנוראות), אך אני, בטפשותי-דאז, כבר לא הייתי שם, עקב זעמי על השחיתויות הקשות, בהתנהלות סניף "מרצ" ברחובות כמו גם, בכלל, על הדרך, בהּ ניהל (או, שמא נדייק: חירב) יוסי את המפלגה. אז באו בדיקות קצרות-מאד נוספות, של "עלה ירוק" ושל חד"ש, בזו אחר זו ומשנמלטתי, מזועזע, משתיהן, לבסוף הצבעתי, בייאושי, ל"דעם" ("ק', קול המצפון… כוח לעמלים!"), בזכות תעמולתםן על "סרבני-הגיוס, הם המצפון של החברה", כמו-גם העובדה, שאין שום סיכוי שיעברו, את אחוז-החסימה – או, אפילו, יתקרבו אליו… – אז לא יזכו לאכזבני… כן. זאת היתה טעות. במצב, שנוצר אז, היה עלי לחזור ל"מרצ" – ולהצביע להּ, בחזקת "הרע במיעוטו".

על-כל-פנים, הצבעה זו – ובחירות נוראות אלו, בתקופה האיומה ההיא – מסמנות את קץ עידן-הקיצוניות שלי. אז התמתנתי מאד (עד-כדי סימפטיה מסויימת, לעמדות ימניות מתונות ואף תמיכה מסויימת, מסוייגת, בחברותי-כנסת מסויימותים, מן ה"עבודה" ואף מ"שינוי"), אך בגדול, לא פעלתי בשום מסגרת מפלגתית, עד לתחילת 2006.

במארס 2006, לחקראת הבחירות דאז, נשביתי שוב בקסמהּ של "עלה ירוק", פעלתי בהּ, הצבעתי להּ, כעסתי על שלא עברה והתאכזבתי, קשות, מהתפוררותהּ המהירה, תוך פחות מחדש(!) מאז הכשלון השלישי ההוא. וכך, נותרתי, שוב, ללא מפלגה – עד שלקראת בחירות 2009 (כאשר "עלה" הפכה-עצמהּ, סופית, לקרקס מקושקש), לנוכח אימי מלחמת טבח-הילדות הראשונה בעזה – בהּ תמך המפגר ההוא, ג'ומס, שניצב אז בראש "מרצ" – (ועקב העובדה, שכבר בשיא מאבק-הסטודנטים של 2007, שבתי לתמוך בקומוניזם, לאחר התנתקותי ממנו בדיוק שש שנים קודם-לכן, בתחילת מאי 2001), שבתי להצביע חד"ש (טעות גדולה!!).

משנוכחתי (איזו הפתעה!! לאידיוט הסתום, שהייתי אז…), שחד"ש ודמוקרטיה פנימית, אינם דברים, היכולים ללכת ביחד אי-פעם, התנתקתי ממנהּ, אך מפלגה אחרת לתמוך בהּ, לא מצאתי. "מרצ", על כל זגזוגיה המסחררים, הלכה והתקשקשה, הלכה והידרדרה, בקצב מהיר (נו: זהבה… לרע ולרע) ולכן, בבחירות 2013, מצאתי-עצמי מצביע, פעם נוספת, לחד"ש – אבל, כאשר פחות משלושה שבועות לאחר-הבחירות, מצאו הנ"ל לנכון לפרסם, בבמתםן האינטרנטית המרכזית, מאמר אשר כל-כולו דברי-הערצה לסטאלין(!), אמרתי: עד כאן. עזבתי אותם, הפעם סופיתהצטרפתי ל"מרצ" – וברחתי ממנהּ, בזעזוע, לנוכח דברי-ההערצה של זנדברג לאובמה (אקט חמור בדיוק באותה המידה, בעיני). לקראת בחירות 2015, תמכתי אישית בח"כיות סתיו שפיר ומיכל בירן, מן ה"עבודה", אך בשום-פנים-ואופן, כמובן, לא במפלגתן… כמו-כן, תמכתי גם בהקמת "הרשימה המשותפת" – במטרה לוודא, שכל המנדטים הערביים יכנסו – אולם לא הצבעתי להּ וגם לא בכלל, עקב התעלמותן המוחלטת, שלהּ ושל כל שאר המפלגות (ל"מרצ" חולת-הזגזגת דאז כבר לא התייחסתי, אפילו, בשלב הזה; לא ספרתיםן בכלל), מן הנושא הסביבתי.

היתה זו הפעם היחידה, בהּ כלל לא הצבעתי, בבחירות לכנסת – ואולם, בשלושת סבבי הבחירות האחרונים (2019א', 2019ב' ו-2020[א'?]), בכל פעם ופעם, החלטתי להצביע, אך ורק, ברגע האחרון ממש = יום אחד לפני ההצבעה, או רק בבֹקר יום-ההצבעה עצמו (אני תמיד מצביע בבֹּקר). בבחירות 2019א', שקלתי להצביע "עבודה" אבל היה ברור לי, שכל עוד השיקוץ הימני-קיצוני ההוא גבאי, ניצב בראשםן, אין מה לדבר על כך וב-8 באפריל 2019, בנוסעי לת"א, ראיתי במקרה, על אחד הסמרטוטונים, את תמונת נתניהו המחייך והתמלאתי בבחילה עזה כל-כך, שידעתי, שהפעם אני, פשוט, מוכרח להצביע, על-מנת להעיף אותו, סוף-כל-סוף, לקיבינימט – ואז, ברחבי ת"א, ראיתי שלטים של תמר זנדברג, עם הכיתוב, "אין מהפך בלי 'מרצ'" – מה שנכון, מבחינה מתמטית עובדתית… – אז הצבעתי ל"מרצ"… לאחר שנים, בהּ תקפתיה והשתלחתי בהּ, מדי יום ביומו, על דבר זגזוגיה המרובים ועל דבר הפמינאציזם, המאפיין חלק ניכר ומאד בלתי-נכבד מחברותיה.

ב-2019ב' (לאחר פרק-זמן קצרצר, של חברות ב"עבודה", נטו על-מנת לתמוך בסתיו לראשותהּ – הקרניסטית בירן, כמובן, כבר לא עניינתני אז…) הדבר היחיד, שהניעני להצביע בכלל (לאחר ש"מרצ" בחרה, לזעמי, לכלול ברשימתהּ את הברח!!), היה הסתת-נתניהו, נגד הערבים; אז, בלב ולב, הצבעתי ל"משותפת" (על-אף התנגדותי העזה, בערך לכל מרכיביה). בדיעבד, כמובן, היה עלי להצביע, אז, ל"מחנה הדמוקרטי", של "מרצ" וסתיו – כן ברח או לא ברח.

ולקראת בחירות 2020(א'? הממם…), הצבעתי לשילוב, של "מרצ" עם השיקוצים ה"חברתיים" הארורים – על-אף העובדה, בלתי-הנסבלת בעיני, של היעדר כל מועמד ערבי, בשתי החמישיות הראשונות כאחת – ואחר-כך, לאחר בגידת שותפיה, אף התפקדתי אליה לתקופה קצרה… מְאֹד קצרה.

וזהו-זה!! אם יהיו שוב בחירות בקרוב, אתמוך, כמובן, ב"מרצ" (שאני תומך, בהחלט, במרבית מהלכיה כרגע) – אולי, אפילו, אסייע להּ קצת, בפעילות פה ושם – אך אין לי, עוד, שום כוונה שהיא, להתפקד אליה; אלא-אם-כן, כמובן, תכניס, כיאות, את קידום-הטבעונות והשמירה על הסביבה, למוקד-פעילותהּ. כיום כבר התבגרתי מספיק, על-מנת להכיר בכך, שאַל לי לשאוף לשלמות; ושבהצבעה לכנסת, בהכרח עליך לתמוך, אך ורק, ברע במיעוטו. ואולם, מן הסביבה והחיות, אסור, לדעתי, להתעלם. לפיכך, אם תקום מפלגה טבעונית וסביבתית, בעלת מחוייבות שמאלנית ברורה, אצטרף, כמובן, אליה ואקדם, מתוכהּ, שילוב עם "מרצ", לרשימה אחת לכנסת; אולם, כל עוד זה לא קרה = אני עם "מרצ". פשוט, לא מפוקד.

מסכים בהחלט עם ניצן – ובלבד, כמובן, שהזכויות לשוויון זכויות, בטחון אישי וחופש מלא, להיות מי שאנחנו, חלות גַּם עֲלֵינוּ הַפֶּדּוֹפִילִים

צרף גם אותנו הפדופילים = ואני בעד!!

אחרת, ה"מהפיכה", עליה הוא מדבר, אינה ראויה יותר, מן ה"מהפיכה האמריקאית", שנתנה זכות-הצבעה שווה לכל, בתנאי שמדובר היה, בגברים לבנים, או מן הרפורמה של 1832 בבריטניה ומהפיכת 1848 בצרפת, שנתנו זכות-הצבעה, לכל הגברים הבורגניים העשירים.

כי אֵינְךָ יכול לתקן, אפליה ורדיפות, בהעברת חֵלֶק מן המופלים והנרדפים, למעמד של מפלים ורודפים, נגד כל השאר.

Being A feminist Is THE Worst Mental Illness Imaginable And Calls For An Execution. AFTER Appropriate Tortures And Rape.

AHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHHH!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

This is, basically, my reaction to those ABOMINATIONS, those SICK MONSTROUSITIES, who should ALL have been tortured and gang-raped to death LONG ago. Those "political lesbians" (and their "political homosexuals" allies – there's actually is one, writing his sick, revolting gay poison at an israeli newspaper) are, in fact, quite a few levels WORSE, than adolf hitler and do actually make me, a Lifelong Leftist, considering actively support that wacko donald trump.

Actually, The BEST thing to do with all those MONSTERS, I believe, is to take them AND the most insanely fanatic religious, homophobic preachers, throw them into a tiny room together, each of them with a dagger – and watch them do each other away, at that arena… 🙂 #Popcorn

נו, ומדוע שלא יחשבו כך, דרעי וחבריו?

הורוביץ דרעי

הלך להםן מצויין עם זה עד היום… כאשר כל הציבור ה…"חילוני" (וליתר-דיוק: הסמרטוטי), מכופף את ראשו – ושותק, כי "אנחנו מדינה יהודית" ו"אסור לפגוע, ברגשות ממלמלי-המלמולים"…