תגובתי לחדשות הערב ב"כאן11", בנוגע להרכבת הממשלה

ההזויים בימין *באמת* מצחיקים. ל"כחול לבן" יש יותר מנדטים = הַרְבֵּה יותר אנשים (עשרות-אלפים!!) מעדיפים את בני גנץ, בתור ראש-ממשלת ישראל. זה ברור עכשיו.

בין שכפי שאני מקווה, הרשימה המשותפת (בהּ תמכתי), תמליץ על גנץ ובין שחלילה לא, הרי שגנץ הוא היחיד, שיש לו סיכוי, בכלל, להרכיב ממשלה.

לכן אריה דרעי, פשוט, מופרך: גם בתרחיש של אחדות (ושלא ישלה את עצמו: גנץ ולפיד לֹא ילכו, בשום-פנים-ואופן, לשותפות עם "ימינה"…), ראש-הממשלה – לפחות בתחילה – הוא בני גנץ, בהכרח; ממש כבממשלת-האחדות ההסטורית, שקמה ב-1984, בהּ שמעון פרס, כיהן תחילה, פשוט כי ה"מערך", היה המפלגה הגדולה ביותר. אותו דבר כאן. אז – אם הם מעדיפים להישאר בחוץ, לשנתיים הקרובות ואז להצטרף, רק אחרי הרוטציה = סבבה, בחירה שלהם… אבל! שלא ישלו את עצמם: אין שום תרחיש, בו יכול נתניהו להרכיב ממשלה!! כי – נכון, הימין קיבל יותר (63 מנדטים) – אבל, מתוך זה, שמונה מנדטים (ליברמן ואנשיו), אינם מוכנים, כלל וכלל, לשבת בממשלת ימין דתית, אז אין לספרם.

ומכיוון שכך, גם כל הדיבורים על "העם בחר ימין", או "העם רוצה אחדות", הם קשקוש: אין "רצון אחד, המשותף לעם כולו" (ותודה לאל על זה!!), אלא כל קבוצה בעם = והרצון המיוחד להּ, כיאות. שום רצון, כידוע, לא זכה ברוב שלשום ועקב זה נתקענו.

מוצא אפשרי מן הפלונטר דנן, יהיה הקמת ממשלת שמאל-מרכז-ערבים-יהדות-התורה = 65 מנדטים!! והדבר בהחלט אפשרי, אם יבהירו, לליצמן ולגפני, שאֵין מצב, שנתניהו ירכיב ממשלה ולפיכך, אם ישארו נאמנים לו, ישארו נאמנים לאופוזיציה = ובאופוזיציה, אֵין זרימה, של תקציבים לישיבעס… 🙂 אז – בהנחה שאנשי "יהדות התורה" (ורבניהם), אֵינָם מתאבדים שיעיים, יעשו בחכמה, אם, ביום הכיפורים הקרוב, יבקשו להתיר את הנדר, לנטוש את נתניהו ולחבור לגנץ.

מה מחרבשים, טינופות-ה"ליכוד" (דוגמת השווארצע-חייע המסריח ההוא זהר), בקומקום???

ל"כחול לבן", יש 33 מנדטים. ל"ליכוד" המשוקץ = 31 מנדטים.

לגוש שלנו, יש 57 מנדטים. לניאו-נאצים = 55 מנדטים.

אז מַה פִּתְאֹם, שנתניהו יהיה ראשון?!??

גנץ ניצח, בבחירות האחרונות שלשום. נתניהו, ימח-שמו-וזכרו, הפסיד. ב-1984, היה פרס, הראשון לקבל הראשות, כי ה"מערך" היה גדול יותר, מן ה"ליכוד"!! רק ב-1986, קיבל שמיר הראשות.

אותו הדבר בדיוק גם כאן.

An Update for My Friends from BeautyLand, About the Israeli Elections 2019-B

We MIGHT have FINALLY got rid of the israeli zeman (after over a decade that chaushescu has been in power, together with his elena and their uggug-prince-brat-of-a-son), to be replaced by two: a war-criminal-of-a-general and the israeli version of babiš, possibly in combination with a Russian version, of that okamu-something person (that jap you have, ye know). At least, the worst neo-nazis failed to make it, and the oppressed Arab minority's "Joint List" got stronger.

And how are you today?

אם רוצים = אפשר הַכֹּל

אם רוצים = אפשר הַכֹּל

אז ליצמן "נדר נדר", שלא יישב עם לפיד?

נו, שויין. אוטוטו יום-כיפור, הלא – שיתירו לו הנדר, בא לתקציבי-הישיבות גואל, ושלום על ישראל.

אז יעלון הגזען (וחבריו החשוכים), מתקשה לשבת, עם ערבים, בחדר אחד?

נו, שויין. שישלחום לסמינר דו-קיום לחגים, בא לגבעת-חביבה גואל, ושלום על ישראל.

אז לפיד הריקא, מתקשה לשבת, בחדר אחד, עם לובשי-קפוטה?

שיצעקו עליו "אתה מעדיף את נתניהו?? ואת מִירִי גֶּרֶב?!??", בא לתבונה גואל, ושלום על ישראל.

אז אילושהם ערבים, מתקשים לשבת, בחדר אחד, עם יעלון וחבריו?

שיצעקו עליהם "זה או אתםן שם – או נתניהו וליברמן, קפיש?!??", בא להגיון הפרקטי גואל, ושלום על ישראל.

ואז גַּם ה"ליכוד" (נתניהו, גרב וכל היתר), גַּם ליברמן, גַּם דרעי וגַם חיילת המחויילת, יינטשו להםן באופוזיציה, אנחנו נזכה, בממשלת-שלום נאורה ומאחדת-מגזרים (בראשות "כחול לבן" לא רק לשנתיים, כי אם לארבע שנים!), בא לציון גואל ושלום על ישראל.

תגובתי לניתוח הפוליטי, של תרחישים אפשריים לאחרי-הבחירות

דווקא שתי האפשרויות האחרונות, שהזכרתםן מבלי לדון בהן, נראות לי אפשריות מאד. ממשלת "כחול-לבן-עבודה-גשר-האיחוד-הדמוקרטי", עם "הרשימה המשותפת" כמגבה מבחוץ, היא (מן-הסתם) האידיאלית, במצב-העניינים הנוכחי, אולי עם הסכמה, מצד לפיד ו"מרצ", לבלוע, גם, שותפות עם "יהדות התורה" (הקלה לעיכול הַרְבֵּה יותר, מאשר ש"ס – ועל כך ארחיב להלן). מצד שני, חשוב מאד לזכור, שיעלון וחבריו, הם אנשי ימין קיצוני במובהק! הסיבה היחידה לכך, שיעלון נטש ה"ליכוד", היא האיבה האישית הקשה, בינו לבין נתניהו; אם שניהם ישלימו, או לחילופין נתניהו יודח (על-ידי חבריו, או פסיקת בית-משפט, או כה), תיפתח, מן-הסתם, הדרך, לשילובו מחדש, של יעלון, בחמישיה הפותחת ב"ליכוד". ושני הקולניים מאנשי-יעלון, האוזר והנדל, קרובים בעמדותיהם, יותר מכל, לחיילת שקד – והסיבה היחידה, לנוכחותם ב"כחול לבן" דווקא, היא טקטית ואופורטוניסטית: מלכתחילה העריכו (בצדק, מבחינתם), כי סיכוייהם להיכנס לכנסת ולהשפיע, גבוהים בהרבה במסגרת "כחול לבן", מאשר ב"ימין החדש/ימינה".

כעת – בעיניי, בתור אדם נאור, עדיפה בהרבה ברית, עם "יהדות התורה", מאשר עם ליברמן, מזה – או ש"ס, מזה. הסיבה לכך פשוטה – עם כל רצונם, של גפני וליצמן, לראות בהתחרדות כלל יהודי-ישראל (ממש כשם, שאני הייתי שמח לראות, בהתפקרות כלל החרדים…), הרי הדבר האחד והיחיד, המעניין אותם באמת ובכנות, הוא המשך העברת המיליארדים לישיבות – ונסיון השנים האחרונות יוכיח: גפני לעולמים יצביע עם מי, שיעביר לישיבות, את הסכומים הגבוהים ביותר – מבלי להתעקש, יותר מדי, בתחומי-החקיקה (הם *משמיעים*, שוב ושוב, קולות של "אנחנו פורשים!! אנחנו באמת פורשים!! תחזיקו אותנו, אנחנו אוטוטו בחוץ!!" אבל תָּמִיד, איכשהו, הם נשארים בפנים…

כעת, בניגוד אליהם, גם ליברמן וגַם ש"ס, תובעים גם חוקים נוראים – מי יותר מן הכיוון הפשיסטי-מיליטאריסטי ומי יותר מן הכיוון, הדוסי=טאליבאני – ושניהם כאחד, מן הכיוון הגזעני.

וזֶה, כמובן, בעייתי הרבה-הרבה יוֹתֵר.